כלי חמדה במדבר לז

גרידא דומה לקרבן לכן אינו מכפר אלא כשמחזירו ביום ובב"א

ועיין בתוספתא ב"ק פ"י מבואר דאם גוזל את הנכרי ומת הנכרי אינו מתכפר לו ועי' במג"א בפירושו שכ' דס"ל כמ"ד דנכרי אינו יורש את אביו ומבואר דלו בעצמו צריך להחזיר הקרן משום כפרה אע"ג דהחומש אינו צריך וכמבואר בר"מ ז"ל פ"ז ה"ז מה"ג. מבואר מזה דל"ד בגזל הגר הוי הקרן כפרה רק דאף בגזל שיש בו בעלים הוי הקרן כפרה. ודוח"ל דתוספתא ס"ל דבגזל עכו"ם מדינא א"צ להשיב וא"כ הו"ל כגזל הגר ושפיר הוי הקרן ג"כ כפרה. ז"א דא"כ מנ"ל דחייב להחזיר להנכרי ובזה יש לו הכפרה דילמא ג"כ צריך ליתן לכהנים כמו בגזל הגר. א"ו דבכל השבת הגזילה יש בנשבע כפרה על השבועה ג"כ לכן בנכרי נתמעט רק מחומש אבל הקרן צריך להחזיר משום כפרה ולכן במת הנכרי למ"ד דאין לו יורשים אין לו כפרה כיון דלא גלי רחמנא דמהני בי' נתינה לכהנים. וז"ב ומוכרח מתוספתא לפי פי' המג"א ז"ל. וכן נראה דעת המהרש"ל ביש"ש שפסק דחומש בגזל ונשבע אינו נוהג בזה"ז כיון דאשם קרי' רחמנא ותמהו עליו הא זה רק בגזל הגר אבל בגזל שיש לו בעלים ה"ה ממון גמור ועי' בזה בישועות ישראל למרנא הגאון זצוקללה"ה ס"א ובס' מנ"ח מצוה קכ"ט שהניחו ד' המהרש"ל בתימא

ולהנ"ל י"ל קצת דהמהרש"ל ס"ל כיון דרחמנא קרי' אשם בגזל הגר ע"כ דתמיד יש בהקו"ח כפרה ג"כ. ונהי דבאמת החיוב מדינא ג"כ על הקרן. מ"מ החומש כיון דחיובו רק מכח השבועה ולית בי' חסרון כיס הוי כמו כפרה שהתורה הוסיפה על הקרן שיהי' שוה יותר אם נשבע לו וחייב יותר לשלם לו ועכ"פ אינו ממון גמור אלא כפרה ולכן אינו נוהג בזה"ז. ואם כי עדיין צע"ק. מ"מ לחומר הנושא העליתי על הספר. הכלל שנראה לענ"ד נכון כמ"ש דבגזל ונשבע יש בקרן כפרה ג"כ שמתכפר לו עיד"ז על עון ש"ש וכמו דכסף מכפר מחצה בגזל הגר ה"ה בגזל שיש לו בעלים

ויש להעיר בזה ברש"י מס' שבועות (דף ל"ט ע"א) בד"ה מנקה הוא לשבים שכ' בזה"ל וכאן אף לשבים לא ינקה בלא פרעון עכ"ל. ועי' במהרש"א ז"ל בח"א שכ' דבשאר עבירות חמורות תשובה תולה ויוה"כ מכפר והכא אף התשובה ויוה"כ אינן מכפרין אלא בפרעון קצת. ודה"ק צ"ע הא בכל החמורות דינא הכי דאין יוה"כ מכפר בלא יסורין כמבואר בר"מ ז"ל פ"א מה' תשובה ה"ד. וא"כ אכתי קשה מהו החומר שיש בש"ש משאר עבירות החמורות

ועלה בדעתי דכונת רש"י ז"ל דעבירת ש"ש אף אם יעשה תשובה מ"מ אינו מתכפר לו בלא פרעון הדבר שעליו נשבע שבלא זה לא יתכפר לו בשום דבר שבעולם. ויש בשבועה החומר דבין אדם לחבירו ג"כ אם הוא שבועות הדיינים ואינו מתכפר בלא פרעון וכמבואר בגמ' ב"ק הנ"ל ש"מ כסף מכפר מחצה

איברא דלקושטא דמלתא אין זה נראה בכונת רש"י ז"ל. דמלבד דבכל ש"ש דינא הכי אף אם אינו נוגע בין אדם לחבירו. מלבד זאת זה אינו חומר כ"כ שיהי' נקרא יותר חומר משאר עבירות שבתורה. לכן נראה לענ"ד בכונת רש"י ז"ל דס"ל דכל ד' חלוקי כפרה המה רק בתשובה מיראה דזדונות נעשין כשגגות ולא נמתק ע"י התשובה כל החטא ואז בחמורות צריך תשובה ויוה"כ ויסורים להשלים הכפרה משא"כ בתשובה מאהבה דזדונות נעשין כזכיות ולא נשאר רושם מהחטא כלל ואדרבה נחשבין כזכיות בזה בודאי תשובה בעצמו מכפר מכל וכל. אמנם בש"ש זה החומר שיש לו שלא מנקה בשום אופן בתשובה גרידא ואפי' בתשובה מאהבה אינו מנקה בלא יסורין

ועפ"ז נראה לענ"ד להקל קצת תמי' גדולה שיש לי בענין זה בהא דמבואר בסנהדרין (דף מ"ז ע"א) אמר