כלי חמדה במדבר לו

מאיש. ועוד קשה דלמה לא נזכר דין אשה בפ' ויקרא שמוזכר שם דין הגוזל מחבירו ונשבע והודה דחייב קו"ח ואשם ואמאי דוקא בגזל הגר קמ"ל התורה דאשה חייבת ג"כ בקו"ח ואשם

ומה שנלענ"ד דרך פלפול ליישב דקדוק המקראות דהנה בענין תשלומין דגזל וכפר ונשבע והודה יש הבדל גדול בין גזל לישראל דאיכא בעלים ובין גזל הגר דבגזל הגר מבואר בגמ' (דף ק"י) דאם החזירו בלילה לא יצא וכן אם החזירו חצאין לא יצא מ"ט דאשם קרי' רחמנא. אמנם בגזל לישראל דאיכא בעלים אף בנשבע והודה יצא אם החזירו בלילה וכן אם החזירו חצאין וכן מחילה הוי כפרעון אם מחלו הבעלים את הקו"ח ומביא אשם אבל בגזל הגר כיון דהוא כפרה אין הכהנים יכולין למחול כמ"ש התוס' (דף ק"י ע"ב) ד"ה כסף מכפר מחצה. מבואר מזה שבגזל הגר כיון דמדינא א"ח לשלם כיון דנכסי הגר ה"ה הפקר וכל המחזיק בהן זכה בהן התשלומין הם רק מצד כפרה. משא"כ בגזל לישראל כיון דאף בלא שבועה ג"כ חייב לשלם ולהשיב את הגזילה אין על הקרן תורת כפרה אלא תורת ממון גרידא ולכן אם החזירו בלילה ולחצאין יצא ומהני מחילה

ומעתה נראה לפ"מ דקיי"ל דאשה שגזלה מאחרים אין הבעל חייב לשלם עבורה. אמנם מה שחייבות בקרבנות הבעל חייב להביא קרבנותי' כמבואר בנדרים (דף ל"ה) ועי' בתוס' ב"מ (דף ק"ד ע"א) ד"ה ה"ג ובשטמ"ק שם לחד תירוצא דמה"ת חייב הבעל להביא קרבנות אשתו אף בלא תנאי כתובה. א"כ יהי' נפ"מ גדולה לדינא באשה שיש לה בעל בין גזל לישראל ובין גזל הגר דבגזלה לישראל אף שנשבעת והודה מ"מ כיון דהקרן הוא ממון וא"כ אין הבעל חייב לשלם עבורה וכיון שאין כאן קרן הרי אין כאן חומש ואשם. משא"כ בגזל הגר כיון דהכל כפרה והבעל חייב בכפרת אשתו א"כ יהי' הבעל חייב לשלם עבורה קו"ח ואשם. וא"כ מדוקדק מאוד לשון התוה"ק דכאן בגזל הגר כתבה התוה"ק גם אשה לרבות אשה כאיש בכל הקרבנות ולהורות דגם אשה תמיד חייבת בקרבנות אלו אף שיש לה בעל כיון דהכל משום כפרה הבעל חייב להביא קרבנותי' וז"נ דרך פלפול

איברא דבעיקר הדבר לומר דדוקא בגזל הגר הוי הקו"ח כפרה. משא"כ בגזל שיש לו בעלים לא מכפר אלא האשם אבל הקו"ח אינו בכלל כפרה צ"ע טובא כיון דמבואר בסוגיא שם דכסף מכפר מחצה הרי דע"כ צריך הכסף לכפרה דא"נ דהיכא דאיכא בעלים ל"צ הכסף לכפרה א"כ אף בגזל הגר נהי דאם ירצה בכפרה צריך להחזיר הקו"ח ג"כ כיון דאין אשם בלא קו"ח אבל מ"מ למה צריך לכפרת הקרן וכי מפני שמתו בעליו הכפרה חמורה וצריך גם קו"ח לכפר. לכן נראה יותר דבאמת גם בגזל שיש בעלים יש כפרה ג"כ בהקו"ח על השבועה מלבד שחייב להחזיר מדינא מ"מ מכפר ג"כ והא דבגזל שיש לו בעלים יכול למחול היינו משום דבלא כפרה ג"כ יש חיוב להחזיר מדינא וא"כ ה"ה בעל הממון ומגיע לו הממון ויכול למחול ולומר הריני כאילו התקבלתי. משא"כ בגזל הגר כיון דהוא כפרה גרידא ואין בו זכות לכהנים כלל ל"ש בו מחילה דהוי כמוחל לו דבר שלבל"ע כיון דכ"ז שלא נתנו לו הרי אין לו בו זכות כלל ולא יתכן בזה מחילה כמו דל"ש מחילה בכל מתנ"כ קודם שזכה בה הכהן. והא דמהני בחומש ג"כ מחילה נראה כיון דהתוה"ק אמרה וחמישיתו יוסיף עליו הו"ל כאילו אמרה התורה שממון זה שגזל ממנו הוא שוה חומש יותר ולכן גם החומש הוי בגדר ממונו ומהני מחילה. ולכן ממילא מובן ההבדל בין גזל שיש לו בעלים שהחזירו בלילה דמכפר ג"כ כיון דעיקר התשלומין מדינא נגרר הכפרה אחריו משא"כ בגזל הגר כיון דא"ב אלא כפרה