כלי חמדה במדבר לה

וקרקע שייך בי' השבה לבעלים והוי נל"ע ג"כ וצ"ע עוד בכ"ז]. ועי' בתנא דבי אליהו ח"א (פ' כ"ו) שחושב עשרה אנשים שעברו עשרת הדברות וחושב עכן ח' היינו שעכן עבר על לא תגנוב. אע"ג דהי' חרמי גבוה והקדש במזיד אינו מתחלל וכל היכא דאיתא בי גזא דרחמנא איתא. מ"מ כיון דנראה מבואר דס"ל דגניבת ממון הוא ג"כ נכלל בלא תגנוב האמור בעשרת הדברות דעיקר פירושו על גונב נפש ומוכרח דלא בעי קנין ממש אלא מעשה קנין סגי. וא"כ ה"ה בשל הקדש איכא הלאו. משא"כ למה דקי"ל דלא תגנוב רק בגונב נפשות מדבר ואזהרת גניבת ממון מלא תגנובו י"ל כדאמרן דבקרקע והקדש ל"ש איסור גזל ואין למדין זה מזה והבן. ועי' ב"ק (ד' ס"ח ע"ב) דס"ל לריו"ח דמכירה חייב בד' וה' אף לפני יאוש משום דגניבה בנפש תוכיח ועיי"ש ברש"י ותוס' ז"ל שהקשו הא לא איתקש לטביחה ועיי"ש מה שתירצו דריו"ח ס"ל דילפינן מכירה ממכירה. ולפי דברינו צע"ג מ"ר מגונב נפש הא בגניבה ג"כ יש חילוק בין גונב נפש לגונב ממון ולא ילפינן זמ"ז. וגם צריך להבין אמאי ר"נ ור"ש דפליגי בזה לא הוכיחו כלל מגונב נפש. ונראה דבאמת פליגי בזה אי לא תגנוב כולל גם גניבת ממון דר"נ ור"ש ס"ל דלא תגנוב הוא רק בגונב נפשות ולכן אע"ג דס"ל לר"נ דחייב על מכירה לפני יאוש ג"כ אע"ג דלא אהני מעשיו מ"מ לא יליף לה מגונב נפש אלא מדכתיב ומכרו והרי מכר והכונה דס"ל לר"נ דכמו דחייב על גניבה משום שגנב הרשות כן בזה שנתנו לרשות אחר הוי בגדר מכר אע"ג דלא אהני מעשיו אמנם ר"ש ס"ל דומי' דטביחה בעינן דאהני מעשיו. מה שא"כ ריו"ח ס"ל דלא תגנוב האמור בעשרת הדברות כולל גניבת ממון ג"כ וס"ל באמת דגם גניבת קרקע והקדש איכא איסור גניבה וה"ה במכירה ילפינן ממכירת נפש דל"צ אהני מעשיו אך לפ"ז מוכרח דקושית הגמ' בע"ז (דף ע"א ע"ב) על ריו"ח דס"ל דב"נ נהרג על פחות מש"פ וא"א משיכה בעכו"ם אינו קונה אמאי נהרג. היינו דנהי דל"צ שיקנה את הגניבה מ"מ הרי מעשה קנין צריך וא"כ מוכרח דמשיכה הוי קנין בעכו"ם במכירה ובמתנה דאם נימא דאין משיכה קנין כלל בעכו"ם א"כ בזה שגנבו הרי לא עשה מעשה קנין כלל ואמאי נהרג. וד' רש"י ז"ל שם שפי' משום דלא קני' לי' להך גזילה צע"ג דהא לריו"ח דס"ל דמכירה ילפינן ממכירת נפש ה"ה דגניבה ילפינן מגניבת נפש ול"צ שיקנה כלל. הצעתי בזה מה שאני נבוך בענין זה ואולי יעזרנו השי"ת במק"א לברר הדברים על נכון וכאן אין להאריך יותר: פרשת נשא

א) (ה'-ו') דבר אל בני ישראל איש או אשה וגו'. וכ' הרמב"ן ז"ל אמר בכאן איש או אשה מפני שאין דרך האשה לגזול ואולי לא יחייב אותה הכתוב בחומש ואשם כאיש עכ"ל. וכונתו ז"ל נראה דאע"ג דמבואר בספרי ובגמ' דילן ב"ק (דף ט"ו) דילפינן מכאן דהשוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין ולכל חטאות שבתורה מ"מ קשה אמאי דוקא גבי חומש ואשם דגזל הגר כתבה רחמנא לדין זה דאשה שוה לאיש לכן כתב הרמב"ן ז"ל דסד"א דכיון דאין דרך האשה לגזול לא תתחייב בחומש ואשם קמ"ל דגם בקרבנות אלו חייבות וז"ב ואמת בכונת הרמב"ן ז"ל

אלא שגוף הטעם דחוק לומר שבשביל שאשה א"ד לגזול יהי' דינה חלוק