כלי חמדה במדבר שלב

ע"א) דמקשינן בגמ' אלא מעתה האידנא דליכא קרבן לא נקבל גרים אמר ראב"י וכי יגור וכו'

והנה המפרשים נראה שלמדו דכונת ראב"י דדריש מדכתיב אשר בתוככם לדורותיכם דקאי על זה"ז וכן הבין הג' נוב"י ז"ל ולענ"ד קשה לומר כן כיון דכתיב אח"כ ועשה אשה וגו' נראה מבואר דקאי על זמן שיש קרבן

לכן נלענ"ד פירוש הגמ' ונקדים להבין הלשון בגמ' דמקשינן אלא מעתה האידנא דליכא קרבן הרי עיקר משום דלא מצי מייתי קרבן וכך הו"ל לומר א"מ האידנא דלא מצי מייתי קרבן לא נקבל גרים לכן נראה דהנה בספרי איתא בזה"ל וכי יגור א"ל אלא גר המתגייר גר שנתגייר מניין ת"ל או אשר בתוככם לדורותיכם והנה דברי הספרי א"ל ביאור כיון דאמרינן דגר אינו גר גמור עד שיביא קרבן כמו שהי' גירות של אבותינו וא"כ מה הפירוש גר שנתגייר ועי' בספרי דבי רב בשם רבינו הילל דקאי על גר שנתגייר לפני הדיבור והוא ז"ל דחה דבריו

אמנם לענ"ד נראה ביאור הדברים דהנה נראה פשוט דבשעת היתר הבמות גר שנתגייר לא מצי מייתי קרבנו כיון דהוא חובה ושל יחיד ואינו קרב לא במת יחיד ולא בבמת ציבור וא"כ הי' גרים מקודם שהוקם המשכן שהי' במות מותרין אך לפ"ז יקשה א"כ שוב נשמע מכאן דמקבלין גרים בלא קרבן אמנם נראה דמזה שמקבלין גרים בשעת היתר הבמות א"ר על זה"ז דליכא קרבן לפ"מ דנראה מבואר בר"מ ז"ל פ"א ממחוס"כ ופי"ג מה' א"ב דעיקר ההבדל בין קודם הבאת הקרבן לאחר הבאת הקרבן הוא רק לענין אכילת קדשים דקודם דמייתי קרבן לא מצי לאכול בקדשים וצריך לומר דה"א דאין מקבלין גר אם לא שיהי' דינו כישראל גמור גם לאכילת קדשים

ומעתה י"ל דבשעת היתר הבמות דהי' מקריבין שלמים בבמת יחיד ואותן שלמים שהקריבו זרים הי' מותרין אפי' קודם הבאת קרבנותיו [ויש להכריח קצת לר"י דס"ל דבשר תאוה אסור הי' במדבר א"כ גר שנתגייר בשנה ראשונה קודם שהוקם המשכן לא הי' יכול לאכול בשר כלל וזה אינו מסתבר לכן נראה כדאמרן דבקדשי במה הי' מותר] וכיון שכן שוב הי' מקבלין אותו להתגייר וה"א דשוב אח"כ כשיאסרו הבמות לא יהי' צריך להביא קרבן ויהי' מותר גם בקדשי המשכן קמ"ל קרא וכי יגור אתכם גר או אשר בתוככם לדורותיכם והוא כולל גם זמן היתר הבמות כגון שבע שכבשו ושבע שחלקו ונוב וגבעון ועשה אשה לד' היינו כשיהי' הזמן שיהי' יכול להקריב חייב להקריב קרבן ולכן מקשה הגמ' אלא מעתה האידנא דליכא קרבן והיינו דהיום שנאסרו הבמות וליכא קרבן כלל ושוב לא מצי לאכול קדשים כלל וא"כ לא נקבל גרים דזה לא נשמע מזה שמקבלין גרים בשעת היתר הבמות כיון דאז איכא קרבן כנ"ל וע"ז תרצינן בגמ' וכי יגור אתכם גר וכו' חוקת עולם לדורותיכם וקאי על לדורותיכם שנאמר בקרא ט"ו דמזה ילפינן דלדורות עולם חוקה אחת לגר ולישראל ומבואר דמקבלין גרים גם בזה"ז וזה נכון בפירוש הסוגי' לפ"ד הספרי הנ"ל

ודע דיש לי עיון בד"ז לפמש"כ דבשעת היתר הבמות ע"כ דמקבלין גרים בלא קרבן דא"א להקריב קרבנו לא בבמת ציבור ולא בבמת יחיד וא"כ אסור לאכול בקדשי מזבח מה יעשה עם הקרבת הפסח דאינו קרב אלא בבמת ציבור ואסור לאוכלו ובתוה"ק בפ' בהעלותך וכי יגור אתך גר ועשה פסח וגו' נראה דגר יכול תמיד להקריב את הפסח ולהנ"ל הא בשעת היתר הבמות א"א להקריב את הפסח משום דא"ר לו לאכילה

ועלה בדעתי דפסח שאני כיון דיש מצ"ע באכילתו וגם הא הקרבתו הוי עשה שיב"כ וא"נ דאסור לאכלו הרי אי אפשר להקריבו אמרינן עשה דוחה איסור דאכילת