כלי חמדה במדבר לג

עיון גדול ועיין ברי"ט אלגזי בכורות שכ' להדיא דעובר בהקדש על לא תגזול ובס' נפש חי' למורי הג' ז"ל דיני עדל"ת ס"ח (ובאמת מה שהעיר בני ז"ל מהא דצריך קרא למעט הקדש מכפל יש לעיין בו מטעם אחר כיון דכפל הוא רק בגנב ולא בגזלן וא"כ בגבוה ל"ש ענין גנב כלל ואיך יתחייב כפל כיון ודהכל צפוי לפניו ית' ואיך שייך בזה כפל. ונראה דצריך קרא בקדושת בדה"ב ולר"י דס"ל דגזבר הוי בעלים בהקדש א"כ י"ל דחייב כפל דאצל הגזבר שפיר יתכן שם גניבה והבן ואכמ"ל בזה וכתבנו במק"א)

והנה במס' ע"ז (דף ע"א ע"ב) דמייתי בגמ' ראי' דמשיכה בעכו"ם קונה דאל"כ איך נהרג על גניבה וברש"י ז"ל משום דכל היכא דאיתא של ישראל הוא נראה מבואר דבגנב אינו קונה הגניבה אינו עובר בלאו דלא תגנובו ואם כי אמרינן שם דנהרג משום דצערי' לישראל זה הוא איסור אחר שג"כ נהרג עליו אבל בלאו דגניבה ל"ש כלל אם אינו קונה הגניבה. אמנם התוס' שם ד"ה ואי ס"ד משיכה בעכו"ם א"ק הקשו הא של ישראל ג"כ ל"ק לגמרי אלא להתחייב באונסין והיינו החיוב דשייך בי' וי"ל דה"ה בב"נ דקנאו להתחייב בו מיתה היינו החיוב דשייך בי'. והנה לכאורה סברת התוס' אינה מובנת דע"ז אנו דנין הא משיכה בעכו"ם אינה קונה וא"כ לא קנאו כלל ואיך נהרג. ונראה דס"ל לתוס' כיון דעכ"פ גזל את הרשות מישראל שוב הוי עליו שם גזלן ויש עליו שם קנין שיהי' חייב מיתה אע"פ שהוא לא קנאו (ובאמת צ"ע על התוס' שהעתיקו בשם רש"י ז"ל דכל היכא דאיתא ברשותא דישראל הוא ואינו כן ברש"י ז"ל כי נראה ברור דגם רש"י ז"ל מודה דהרשות נפקע ע"י גזילת הנכרי רק דכונת רש"י ז"ל כיון דלא קנאו כלל אין עליו שם גזלן וז"ב ופשוט). ועיי"ש מסקנת הסוגיא דמוכרח מזה דב"נ הרג על גזילת הנכרי במשיכה בעכו"ם קונה דאל"כ אין עליו שם גזלן ואינו עובר על הלאו

ובילדותי אמרתי לת' בזה קושית רע"א ז"ל בב"מ (דף ד') בסוגי' דאשלד"ע דמקשינן בגמ' אלא מעתה האומר לאשה ועבד צאו וגנבו לי ה"נ דמחייב שולחו ותרצינן השתא מיהו לית להו לשלומי. ותמי' מאוד דמה ענין זה לבני חיובא ואפי' א"נ דלאו בני תשלומין המה כלל מ"מ בכלל לאו דלא תגנוב הם ושייך התם ד' הרב וד' התלמיד ד' מי שומעין. ואמרתי לת' עפ"י הנ"ל דהגזלן אינו עובר בלא תגזול אם אינו קונה הגניבה. אך לכאורה קשה כיון דאין קנין בע"כ של בעל הממון א"כ מאיזה טעם יקנה הגנב את הגניבה. אך כ"כ האחרונים דניחא לי' לנגזל שיקנה כדי להתחייב באחריות. ומעתה ז"ד אם גונב מי שהוא בר תשלומין. אבל אם גונב מי שאינו בר תשלומין א"כ שוב אינו מקנה לו כלל ואינו קונה כלל ושוב ליכא איסורא ומקשה הגמ' שפיר. וע"ז תרצינן דגם אשה וקטן המה בני תשלומין ושוב קונים ג"כ להתחייב באונסין ושוב יש בהם איסור גזל (ועי' בשטמ"ק בשם מר"י אבוהב דה"ה דהוי מצי לומר א"ב בישראל שאמר לעכו"ם צא וגנוב כליו. ולכאו' אין הבנה לדבריו אלו ועיין בס' חמדת ישראל בקו"א אות כ"ג מ"ש בזה ולדברינו י"ל ברווחא טפי דבודאי היכא דנעשה שלוחו של ישראל אינו מקנה לעכו"ם כיון דלא ישלם לו א"כ מוטב לו שאינו מקנה לו ושוב הנכרי א"ע כלל בהלאו דגניבה (ואע"ג דעשה עבירה דצערי' לישראל מ"מ זהו איסור אחר) ושוב יש שלוח והמשלח חייב ויש לדחות והערנו לזה בני החו"ב כה"ר ישראל נתן נ"י)

יהי' איך שיהי' היכא דאינו גוזל ממנו כלל וכל היכא דאיתא "ברשות" בעלים איתא. נראה פשוט דלא חל עליו שם גזלן כלל אף לפי דעת התוס' ומכ"ש לדעת רש"י ז"ל דנראה דס"ל דצריך דוקא