כלי חמדה במדבר לב

דהרי להיכל אסור לזר ללכת באזהרה וא"כ איך משכח"ל דינא דר"ק ותי' דלא היו מראין אלא לכהנים והם אמרו לישראל עיי"ש שהביא כן בשם השלטי גבורים ג"כ

אך תמי' מאוד דא"כ מאי מקשינן בגמ' מקרא דלא יבואו לראות כבלע את הקדש הא כהנים ליתני' באזהרה זו דהרי אהרן ובניו היו מפרקין את המשכן וכליו וקרא זה רק על הלוים נאמר ותמהנו שלא הרגישו בזה. לכן נראה דקושית הגמ' הוא כיון דחזינן דהלוים אף לצורך נאסרו לראות הארון א"כ אף הכהנים דהותרו לראות ה"ד לצורך כשלא הי' אפשר בענין אחר אבל להראות חבתן א"צ כ"כ להתיר לכהנים לראות הארון בלא כיסוי. ע"ז תי' הגמ' דבבהמ"ק שהי' ככלה בבית חמי' היו הכהנים מותרין לראות לצורך חיבת ישראל וע"ז מקשינן א"כ אמאי מת הכהן טרם שהספיק לגמור הדבר ותרצינן דאח"כ חזרו לחבתן הראשונה. עכ"פ מבואר מזה דכל השו"ט דהש"ס הוא על כהנים שבאמת עליהם לא נאמר כלל אזהרה זו דלא יבואו לראות כבלע את הקדש רק אמרינן מכח סברא גם עליהם יש איסור וע"ז מחלקינן בין משכן למקדש ובין בית ראשון לבית שני אבל הלוים וכל ישראל שנכללו בלאו דלא יבואו לראות כבלע את הקדש אין סברא לומר דהי' רק איסור לשעה ולא לדורות. וא"כ קשה טובא אמאי לא נמנה לאו זה דלא יבואו לראות כבלע את הקדש שמלבד הכהנים אסור לראות הארון בלא כיסוי ואם נימא דפירוש הקרא דלא יבואו לראות כבלע את הקדש היינו בכל כלי שרת היינו השלחן והמזבח הזהב ג"כ ע"כ דאינו נוהג לדורות דהרי מבואר בש"ס דמראין לעולי רגלים את השלחן וע"כ דנאמר רק לשעה אבל לפ"מ שנראה מהרמב"ן ז"ל דשיבח ד' האבן עזרא דהוא רק על הארון שלא לראותו בלא מכסה א"י מנ"ל שאינו נוהג לדורות ותמהני על המפרשים שלא ביארו בזה כל הצורך ובטלה דעתי נגד כל גדולי הראשונים ז"ל דנראה דפשיטא להו דאם לא נפרשו לגונב כלי שרת הוא לאו שאינו נוהג לדורות וצ"ע

ז) והנה המנ"ח כתב בזה"ל ונראה דלהר"מ ז"ל עובר בלאו דלא תגנובו כי זה ג"כ בכלל לא תגנובו דמ"ל דהדיוט או גבוה אך העונש דקנאין פוגעין בו הל"מ עכ"ל. וראיתי להעתיק בזה מ"ש על זה בני הרב זצ"ל בחי' וז"ל. ולענ"ד צ"ע טובא אם גונב כלי שרת עובר על הלאו דלא תגנוב לפמ"ש בשטמ"ק כתובות (דף ל') דהא דאמרינן בגמ' בזר שאכל תרומה מדאגבה קני והקשה הא כל היכא דאיתא בי גזא דרחמנא איתא ותירץ דרק בהקדש אמרינן כן אבל תרומה הוא ממון כהן. ומבואר מדבריו דבהקדש ל"ש כלל מדאגבי' קני' כיון דכל היכא דאיתא כו'. א"כ ל"ש כלל גניבה בכלי שרת כיון דלא משכחת בה קנין. וא"ל דא"כ למ"ל קרא למעט גונב ההקדש מכפל תפ"ל דל"ש בי' קנין. זה אינו דצריך קרא לגונב בשוגג שלא ידע שהוא הקדש דמועל בה ויוצא לחולין והו"א דמחייב כפל ג"כ מצד גניבה וקמ"ל קרא דפטור. ומעתה זה דוקא בכל הקדש בדק הבית דיוצא לחולין ע"י מעילה. משא"כ כ"ש דקיי"ל דאין יוצאין לחולין ובפרט במזיד דל"ש מעילה כלל א"כ ל"ש בי' קנין וליכא הלאו דלא תגנוב

שוב ראיתי שיש לתלות הדברים אם בקרקע איכא איסור גניבה דא"נ כדעת התוס' כיון דאינה נגזלת גם הלאו ליכא א"כ מוכרח דאינו עובר על הלאו כ"א כשיוציא מרשות לרשות א"כ ה"ה בק"ד דל"ש בי' מעילה אינו עובר בלאו דגניבה. משא"כ לדעת הרמב"ן דאע"ג דקרקע אינה נגזלת מ"מ בלאו עובר. ונראה דלענין הלאו א"צ שיוציא מרשות לרשות אלא שיעשה איזה קנין שעי"ז אם הי' מדעת חבירו הי' יוצא מרשותו א"כ ה"ה בכלי שרת איכא הלאו וצע"ג בכל זה א"ד בני הרב ז"ל והוא באמת ענין שצריך