כלי חמדה במדבר לא

דהטבת כל ז' הנרות המה מצוה אחת דאל"כ אמאי לא הי' בזה ב' כהנים והי' מתקיים יותר המצוה ברב עם הדר"מ א"ו דמצוה אחת היא ולכן אע"ג שיוצא מן ההיכל נכנס אח"כ אותו הכהן עוד הפעם לפי שאין לחלק המצוה לשני כהנים. היוצא לנו מכ"ז שכתבנו שיש פנים לכאן ולכאן. אמנם ד' הרמב"ן ז"ל אם לא נרצה להגי' בהם נראין הדברים שכונתו שאלעזר לא נשא אלא שמן לנר המערבי שהי' להורות דשכינה שורה בישראל וזה הי' מצוה בפני עצמו לשיטתו ז"ל דמצותו הי' תמיד ממש. ויש להאריך עוד בזה ואכ"מ

ו) (ד' כ') ולא יבואו לראות כבלע את הקדש. וכתב הרמב"ן ז"ל כשמכניסין את הכלי לתוך נרתיקו וכו' לשון רש"י והוא דעתו של אונקלוס ורבותינו אמרו במס' סנהדרין שזו אזהרה אל הגונב כלי שרת שחייב מיתה וקנאין פוגעין בו שהגניבה והגזל יקרא בליעה עכ"ל. והנה מ"ש הרמב"ן ז"ל שחז"ל ס"ל דזו אזהרה לגונב כלי שרת הנה הר"מ ז"ל חולק על זה וס"ל דזה בכלל רמז ואינו פשטא דקרא. אמנם פשטא הוא כפירוש רש"י ז"ל והאונקלוס וכ"נ מבואר בגמ' יומא (ד' נ"ד ע"א) עיי"ש דפשיטא לסוגית הש"ס דהאי קרא דלא יבואו לראות כבל את הקודש היינו לראות הארון בלא הפרוכת וכבר העירו האחרונים בזה על הרמב"ן ז"ל ועיין בספר המצות להר"מ ז"ל בשורש ג' מה שחולק הר"מ ז"ל עם הבה"ג ז"ל אם הלאו הזה הוא לאו לדורות דהר"מ ז"ל ס"ל דאינו לדורות והרמב"ן ז"ל ס"ל כבה"ג דהוא לאו לדורות. ועיין במנ"ח פ' במדבר שפי' ד' החינוך במ"ש שאין בו מצוה לפי מנינו דאילו לדעת הרמב"ן ז"ל יש בו אזהרה על גונב את הקסוה עיי"ש

אמנם לענ"ד יש לעי' בי' טובא אמאי לא יהי' הלאו הזה נוהג לדורות אף לדעת הר"מ ז"ל כפשוטו שאסור לראות כבלע את הקדש היינו שאסור לראות הארון בלא כיסוי וכמו שכ' הרמב"ן בשם הראב"ע ז"ל וכמו שהיא פשטא דקרא. ול"מ לדעת הרמב"ן ז"ל שס"ל דמצות נשיאת הארון הוא לדורות ללוים בודאי י"ל דהלאו הוא ג"כ לדורות. רק אפי' לפ"ד הר"מ ז"ל דס"ל דלדורות המצוה על הכהנים מ"מ אמאי לא נימא דלאו זה הוא לאו לדורות שאסור לראות הארון בלא כיסוי. הן אמת שמבואר בגמ' יומא שם אמר ר' קטינא בשעה שישראל עולין לרגל מגללים להם את הפרוכת ומראים להם את הכרובים וכו' מתיב ר"ח ולא יבואו לראות כבלע את הקדש ואמר ר"י אמר רב בשעת הכנסת כלים לנרתק שלהם אמר ר"נ משל לכלה כ"ז שהיא בבית אבי' צנועה מבעלה כיון שבאתה לבית חמי' אינה צנועה מבעלה ופירש רש"י ז"ל דישראל במדבר עדיין לא היו גסין בשכינה ומקשינן ממעשה דכהן שהי' מתעסק וראה שרצפה אחת משונה מחברתה וכו' ותרצינן כיון שנתגרשו יחזרו לחבתן הראשונה עיי"ש היטב הסוגיא נראה לכאורה דהלאו הזה הי' רק במדבר וכן בבית שני משא"כ בבית ראשון וכן לעתיד לא יהי' הלאו הזה וא"כ הוי לאו שאינו נוהג לדורות

אמנם לענ"ד הדבר פלא בעיני דהש"ס מכח סברא מחליט על לאו שאינו נוהג לדורות ומנ"ל להש"ס לומר כן דלאו זה אינו אלא כשהיו ישראל במדבר. לכן לולא דמסתפינא הו"א שבודאי הלאו זה שעל הלוים וכן על ישראל שג"כ נראה פשוט דהיו נכללים בלאו זה מכ"ש דלוים רק דרבותא קמ"ל קרא דאע"ג דלוים נשאו אותו מ"מ היו אסורים לראותו טרם שנתכסה זה נוהג לדורות. אמנם פירוש הגמ' הוא עפ"מ שכ' בשיח יצחק בשם המפרשים שנתקשו בביאור ד' ר' קטינא דהיו מגללין להם לישראל את הפרוכת ומראין להם הכרובים הא א"א הי' לראות לרחוק המקום מעזרה עד קה"ק