כלי חמדה במדבר שטו

דקריבה משל ציבור ל"צ לימוד דנוהג לדורות וז"נ מאוד

ח) בפ' צו (ז' ל"ד) כי את חזה התנופה ואת שוק התרומה לקחתי מאת בנ"י מזבחי שלמיהם וגו' לחק עולם מאת בנ"י. בתו"כ לקחתי מאת בנ"י ראוים היו לישראל וכשנתחייבו ניטלו מהם ונתנו לכהנים יכול כשם שכשנתחייבו נטלו מהם כך אם יזכו ינתנו להם ת"ל ואתן אותם לאהרן ולבניו לחק עולם נתנים לכהן מתנה לעולם ועי' בירושלמי יבמות פ"ח ה"ו תני מאכילה בחו"ש ר"י [אומר[ אוכלת בתרומה ואינה אוכלת בחו"ש רשב"ל אמר כמה קולי חומרין בדבר וכו' מה אם תרומה שאינה ראוי' לישראל בכל מקום ה"ה אוכלת חו"ש שהן ראוין לישראל בכ"מ א"ד שתאכל ראוין היו לישראל וכשנתחייבו ניטלו מהן וניתנו לכהנים יכול כשם שנתחייבו ונטלו מהן כך אם יזכו יחזרו להן ת"ל ואתן אותם לאהרן ולבניו לחק עולם מה מתנה אינה חוזרת אף אלו אינן חוזרין

והנה מה שפירש הפני משה דברי הירושלמי א"ל מובן וכבר עמד על האמת בזה הגאון בעל נודע בשערים ז"ל בחד"ת פ' תצוה שמפרש ד' הירושלמי דהק"ו הוא דמה תרומה שלא הי' ראוי לישראל כלל כי חלק הכהנים הוא מעולם תחת שלא הי' להם חלק ונחלה בא"י לכן תרומת גדולי הארץ הוא חלקם לעולם אעפ"כ אוכלת בתרומה מכ"ש חזה ושוק שהם ראוים לישראל בכ"מ בודאי אוכלת וע"ז מפרש הירושלמי אע"ג דחזה ושוק הוא ג"כ רק לכהנים זה הוא מפני שנתחייבו ישראל אבל אם לא הי' נתחייבו הי' של ישראל את"ד הג' ז"ל והנה אם אמנם כי בפירוש הירושלמי כיון אל האמת אך מ"ש לפרש ד' הירושלמי דחו"ש ראוין לישראל בכל מקום היינו אם לא הי' נתחייבו זה דוחק גדול

אך ברור הדבר דפירוש הירושלמי הוא לפ"מ דמבואר במס' זבחים (ד' קי"ז ע"ב) דחו"ש נוהג בבמה גדולה וא"נ בבמה קטנה מבואר מזה דכ"ז שלא הוקם המשכן והי' ישראל מקריבין שלמים היו הם בעצמם אוכלין חזה ושוק של שלמים וכן אח"כ בשבע שכבשו ושבע שחלקו שהותרו הבמות היו הבעלים אוכלין חו"ש של שלמים ונראה ברור דזה הפירוש בתורת כהנים לקמן בפסוק ל"ו חוקת עולם שפירוש בתו"כ לבית עולמים דהכונה דאינו נוהג בבמה ומעתה יאירו מאוד דברי הירושלמי דמה אם תרומה שא"ר לישראל בכל מקום ה"ה אוכלת חו"ש שהן ראוין לישראל בכל מקום היינו בשעה שמותר לשחוט קדשים בכ"מ דהיינו בבמה שאז החו"ש של שלמים נאכלין לבעלים א"ד שתהי' אוכלת ואח"כ מפרש הירושלמי דבאמת החו"ש של שלמים ג"כ שייך לישראל אלא מפני שנתחייבו נלקח מהם וניתן לכהנים אמנם תרומה ל"ש בזרים כלל והיא חלקן של כהנים ועי' בס' בית שאול להג' מלבוב ז"ל בריש ברכות על הא דקתני במשנה בשעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן שהביא בשם תשובת רמ"ע מפאנו ז"ל שכ' לת' דקדוק הלשון דתרומתן דבא להורות שדוקא תרומת דגן תירוש ויצהר דהוא לחמו של כהן מותרין לאכול אף שמחוסרין כיפורים משא"כ המורם מתודה וחזה ושוק אסור כל זמן שלא יביאו קרבן וכתב ע"ז הג' הנ"ל שבזה מיושב קושית התוס' שהקשו דכבר תני במשנה העריב שמשו מותר לאכול בתרומה ולפמ"ש הרמ"ט א"ש דאשמעינן כאן דוקא תרומתן הוא דשרי ולא המורם מתודה אבל גוף דבריו חדשים הם וצריך סעד לתמכן עכ"ל, העתקתי כל דבריו הקדושים מפני שתמי' מאוד על גאון כמותו שיאמר ע"ד הרמ"ע ז"ל שחו"ש אסורין למחו"כ שהוא דבר חדש והלא משנה מפורשת הביא כפרתו אוכל בקדשים והוא כולל גם קק"ל ואף הבעלים אסורים לאכול בקק"ל קודם שהביאו כפרתן

ובאמת כשאני לעצמי נתקשיתי תמיד על הרמ"ע ז"ל להיפך ממש