כלי חמדה במדבר שטז

דאיך אפ"ל דבא למעט המורם משלמים דאסור במחו"כ הא גם שלמים עצמן אסורין למחו"כ אע"ג דמותר לזרים מכ"ש המורם מהן

אמנם לקיים דברי חכמים שלא יהי' תמוהין כ"כ עלה בדעתי לת' דברי הג' מלבוב ז"ל דגם לו הי' קשה ע"ד הרמ"ע ז"ל כנ"ל לכן מפרש דברי הרמ"ע ז"ל דהמשנה בא להורות דוקא תרומתן של דגן תירוש ויצהר מותרין בהערב שמש אבל תרומת הקדשים דהיינו חזה ושוק אפי' במקום שהשלמים בעצמם מותרין לבעלים כשהם מחו"כ מ"מ אם ירומו מהם חו"ש ויתנו לכהנים יהי' אסורין כ"ז שהם מחוס"כ והיינו בבמה קטנה דקיי"ל דאין חו"ש נוהגת בהן וא"ח ליתן לכהנים חזה ושוק והנה נראה דאע"ג דמבואר בסוף זבחים דלענין זמן ופיגול ונותר וטמא שוה במה קטנה לבמה גדולה וטמא אסור לאכול קדשי במה מ"מ ה"ד טמא אבל מחו"כ לפ"ד הר"מ ז"ל דס"ל דמחו"כ אינו בגדר טמא כיון שאין כל טומאתו עליו נראה פשוט דמותר לאכול קדשי במה דאינו בכלל טמא ועי' בפסחים (ל"ה ע"א) מבואר בגמ' דהוי בכלל טהור ומעתה י"ל דז"ד ישראל בקדשים אבל מורם מהם חזה ושוק אם נתן אותם לכהנים אסורין לאכול אם המה מחו"כ וא"ש דברי הרמ"ע ז"ל

וי"ל בזה פירוש ד' הגמ' פסחים (ל"ה ע"א) שדייק הגמ' על הא דתני העריב שמשו אוכל בתרומה בתרומה אין בקדשים לא אמאי טהור הוא שתמי' מאוד אמאי צריך לדיוק הא מבואר להדיא במשנה פי"ד דנגעים טבל ועלה אוכל במעשר העריב שמשו אוכל בתרומה הביא כפרתו אוכל בקדשים וגם תי' הגמ' אלא מעלה בעלמא הוא תמי' מאוד שלשון מעלה יתכן על דרבנן ולא במח"כ שהוא דאורייתא ולדעת רש"י וראב"ד ז"ל הוא בכרת ועי' בתוס' פסחים (ד' י"ט) ד"ה אלמא

אמנם לדברינו י"ל דקשית הגמ' על הא דקתני טבל ועלה אוכל בתרומה משמע אבל בקדשים ל"מ לה שכהן יאכל כשהוא מחו"כ ואמאי הא מחו"כ טהור הוא בעצם נהי דגלי רחמנא דבקדשי מקדש אסור לאכול מחו"כ מ"מ בקדשי במה שרק טמא אסור בו נראה דמתו"כ מותר לאכול אותם וא"כ משכח"ל גם קדשים שמחו"כ יהי' מותר לאכול בהם וע"ז תרצינן אלא מעלה בעלמא הוא היינו דכהן מחו"כ אסור לאכול תרומת הקדשים בכל מקום אפי' בבמה משום מעלה ואם לזה נתכוין הרמ"ע ז"ל יפה כתב הג' מלבוב ז"ל שהוא דבר חדש וצריך סעד לתמכו דכיון דחו"ש אינו נוהג בבמה קטנה כיון דל"ש בהם תנופה לפני ד' וא"כ ממילא לא עדיפי מהשלמים דבבמה וא"נ דהם מותרים למח"כ ה"ה דהחו"ש שאף אם תורם אותם ונתנם לכהנים ג"כ מותרין כשהם מחו"כ ויש לעי' הרבה בכל מה שכתבנו אמנם זאת נ"ל נכון מ"ש בביאור הירושלמי דיבמות וכן מ"ש בביאור הגמ' דפסחים ל"ה דהפירוש בגמ' על קדשי במה דיהי' מותרין למחו"כ ואסורין רק משום מעלה זה ניתן להאמר לענ"ד ועי' בר"מ ז"ל פ' י"ח מה' פסוהמ"ק הי"ד. ודו"ק היטב בכל מה שכתבנו

ט) שם ל"ו אשר צוה ד' מאת בנ"י חוקת עולם לדורותם בתו"כ מאת בנ"י מרצון ישראל חוקת עולם. לבית עולמים. לדורותם שינהג הדבר לדורות. ויש לדקדק דלעיל מני' כבר דרש התו"כ מאת בנ"י מרצון כל ישראל ולמה דרש עוד הפעם אך יש לומר בזה דהנה מאוד קשה הלשון שכ' לעיל מרצון "כל" ישראל שלכאו' אינו מובן דתיבת כל מיותר הוא דהרי ברור הדבר שלא צריך אלא רצון הבעלים נותני המתנות

לכן נראה דכונת התו"כ כיון דמבואר דבאמת ראוין היו לישראל אלא בשביל שנתחייבו ניטל מהם וניתן לכהנים א"כ לכאו' השבט לוי דלא חטאו בחטא העגל לא יהי' צריכין ליתן החו"ש לכהנים