כלי חמדה במדבר ל

וא"נ דכל הדלקת ז' הנרות מצוה אחת הן צריך שבשעת הדלקה יהיו כולן ראוין להדלקה והרי בכל מקום במצוה אחת אם הפסיק בינתיים כדי לגמור את כולה חוזר לראש וא"כ ה"נ איך מותר להפסיק בינתיים בהטבת נר המערבי. ואולי י"ל דזה טעמו דרש"י ז"ל שס"ל דכל הדלקות היו אחר הטבה. אמנם התוס' דס"ל דהי' הדלקת ששה נרות בלא נר המערבי ולא הי' אז ראוי להדליק נראה דס"ל דהדלקת ששה נרות הוי ג"כ מצוה בלא הדלקת נר המערבי. ולזאת שפיר פירשו התוס' דהדלקה הי' מנר המערבי של יום וקושית הגמ' היא מהא דבה הי' מסיים שדלק נר המערבי משאר הנרות וז"נ בדעת התוס'

שבתי וראיתי להגאון בעל יד המלך ז"ל פ"ד מה' חמץ שהעיר ג"כ בקו' הבני יונה הנ"ל (ועיי"ש שמתחילה רוצה לומר דכשהדליק כל ז' נתקדשו למפרע ולזאת שוב הוי בגדר אכחושי מצוה וזה צ"ע לענ"ד דאפי' א"נ כן מ"מ כיון דזה שנתקדש הנר הראשון היינו ע"י שמדליק הנר השני ממנו וכן כל הנרות א"כ קדושתן של הקודמים הוא רק מפאת מעשה זו שעשה שהדליק מהם את כל הנרות ובכה"ג ל"ש אכחושי מצוה והבן) וכתב ג"כ להעיר בספק זה די"ל דאין הדלקת הנרות מעכבין זא"ז וכל נר מצוה בפ"ע היא. ועיי"ש שכ' לתלות הדברים בפלוגתת ריו"ח ור"ל ביומא (ד' ל"ג) בהא דמבואר בגמ' שם דהיו מפסיקין בין הטבת חמש נרות להטבת שתי נרות בדם התמיד. דריו"ח ס"ל דגזה"כ הוא משום דכתיב בבוקר בבוקר חלקהו לשני בקרים. ור"ל ס"ל דהטעם כדי להרגיש את העזרה. דלריו"ח דס"ל דגזה"כ הוא להפסיק בין הטבת ה' נרות להטבת שתי נרות בעבודה אחרת ע"כ דכל נר ונר מצוה בפני עצמה וא"א לומר דהדלקת הז' נרות יהיו מעכבין זא"ז כיון דהדלקת החמש הם מצוה בפני עצמה והדלקת הב' הם מצוה בפני עצמה. משא"כ לרשב"ל דסובר דטעם החילוק הוא כדי להרגיש את העזרה נוכל לומר דאע"ג דמפסיק בינתיים מ"מ אינה אלא מצוה אחת עד שתגמר כל ההדלקה. ונראה דמטעם זה פסק הר"מ ז"ל פ"ג מה' תמומ"ס הט"ז כדר"ל דהטעם כדי להרגיש את העזרה דהוא משום דסת"מ דשבעת קני המנורה מעכבין זא"ז וכ"ש דהדלקה מעכבין זא"ז נראה כר"ל דלריו"ח א"א לומר כלל דהדלקת שבעת הנרות מעכבות זא"ז כיון דלריו"ח יש בהדלקת הז' נרות שתי מצות חלוקות את"ד

ולענ"ד במחכת"ה ליתני' להני מילי ומקודם אגיד שלכאורה אין הבנה לדבריו כלל דמה ענין הטבת הנרות שחרית להדלקתן בה"ע וכי משום דנחלקה הטבת הנרות לשתי עבודות מוכח דהדלקת הנרות אין מעכבין זא"ז הא הדלקת בה"ע היו כולם כאחד. אך יש לקיים דבריו לשיטת הר"מ ז"ל דס"ל דהטבת הנרות היינו הדלקתן וס"ל באמת דגם בבוקר הי' הדלקה והי' הפסק בין הדלקת הה' נרות להדלקת הב' נרות. אך בכל זאת מ"ש לעשות בזה מחלוקת בין ריו"ח ור"ל לא נהירא כלל ואדרבה לר"ל יש הכרח יותר דס"ל דב' מצות הן דאל"כ איך בשביל להרגיש העזרה מפסיקין באמצע עבודה בעבודה אחרת. בשלמא לריו"ח גזה"כ הוא אלא לר"ל מא"ל ועי' בר"מ ז"ל שכ' להדיא דמפסיק בעבודה אחרת ובכ"מ ובלח"מ. ולענ"ד נראה דהא שכ' הר"מ ז"ל כדי להרגיש העזרה הוא טעם על יציאה והכנסה להיכל עוד הפעם ולא אמרינן שימתין הכהן בהיכל עד שיזרוק דם התמיד כיון דהי' ע"י כהן אחר ולמה צריך לצאת ולחזור. ע"ז כ' הר"מ ז"ל כדי להרגיש העזרה. אמנם לעיקרא דמלתא פסק כריו"ח דצריך להפסיק בעבודה אחרת ומדוקדק בזה לשון הר"מ ז"ל. יהי' איך שיהי' דברי הרב ז"ל ליתני' בזה. ובאמת יש להביא קצת ראי' להיפוך