כלי חמדה במדבר שה

בי' בשוגג ולא אתידע לי' מבואר מד' הגמ' דאם הי' אתידע לי' לא הי' מכפר לי' עד שיבא לב"ד ויודה שהרג את הנפש כדי שיגלה ותהוי לי' כפרה ומוכרח מזה דגולה ע"י עצמו אמנם לדברינו א"ש דהריטב"א אינו מסופק אלא משום גוה"ד א"כ הכא דאם אתידע לי' שהרג בשוגג את הנפש ושום אדם א"י מזה י"ל דמחויב לבא לב"ד לומר שהרג את נפש אחת מישראל וחייב גלות דבכה"ג שאין נודע לשום אדם למי הרג אינו מתירא מגוה"ד ואינו פתוי בי' דיני נפשות כלל ושוב גולה ע"י עצמו

ובאמת נבוך אני בעיקר דין גלות מה הוא אם בעצם הוא עונש כמו מיתה או מלקות רק שמכפר ג"כ כמו מיתה ומלקות או הוא בעצם כפרה ועי' בתוס' מכות (ד' ט"ז ע"א) בד"ה אי דקטלה קלבד"מ שהקשו הא י"ל דמיירי שהרגה בשוגג נראה דפשיטא להו דבשוגג ל"ש קלבד"מ וגלות אינו פוטר ממלקות ע"כ דס"ל דגלות הוי כפרה בעצם ואינה בגדר עונש ולכן ל"ש בזה קלבד"מ לפטור מלקות דעבירה אחרת וא"ש בזה מה שאקשה בת' הרי"מ חו"מ על הא דילפינן מתנא דבי חזקי' דבכ"מ ח"מ שוגגין פטורין דמ"ר מרוצח דתמיד יש עונש דבמזיד בלא התראה מכניסין לכיפה ובשוגג איכא גלות ולכן פוטר מתשלומין משא"כ בכל ח"מ שוגגין מנ"ל דפוטר מתשלומין

אמנם להנ"ל א"ש דגם ברוצח בשגגה ל"ש קלבד"מ כלל דמצד גלות ל"ש קלבד"מ כיון דהוא רק כפרה ולא עונש ומצד דאם הרגו גוה"ד א"ל דמים זה אינו בגדר עונש כיון דאינו חיוב [וד' רש"י ז"ל שפי' דמצוה ביד גוה"ד היינו אפי' ברוצח בשגגה תמוהין ועי' במל"מ ר"ה רוצח] ולכן שפיר ילפינן מזה לכל ח"מ שוגגין דפטורין אמנם ממה דנראה מבואר בר"מ ז"ל דגלות דינו כד"נ לענין כ"ג וכן לענין הלנת הדין עי' בפי"א מה' סנהדרין ה"ד נראה דגלות אינה כפרה אלא עונש והוי כמו ד"נ ממש בכל פרטיו

וראיתי למורי הגאון המובהק ז"ל בס' ישועות ישראל ס"ב סק"א הביא בשם ת' הגאונים שכ' דמלקות דאורייתא ליכא האידנא משום דקיי"ל דהוסיף לו רצועה אחת ומת הר"ז גולה מכאן למדין שאין מלקין מלקות דאורייתא שאם נתחייב גלות כיצד הוא עושה ולהיכן הוא גולה וכו' וצריכות לכה"ג ואלו מצות תלוים זב"ז כלומר כיון דאין גלות האידנא גם מלקות אינו נוהג ומורי הגז"ל תמה על מ"ש דצריכין לגלות כה"ג הא משנה ערוכה להיפוך במכות (י"א ע"ב) דגומרין דין גלות בלא כה"ג לכן עשה ט"ס מזה וצ"ל בלא כהן והיינו משום דדין גלות כד"נ שאם אין כהן עומד ומשמש ע"ג מזבח אין ד"נ נוהג וה"ה חייבי גלות והנה אם נבוא להגי' יותר נכון להגי' בלא כ"ג והיינו כ"ג סנהדרין כמו דקיי"ל דגלות צריך סנהדרי קטנה עכ"פ לדונו בגלות וזה א"א בזה"ז אם לא שנימא דס"ל דכמו דמשכח"ל סמיכה בזה"ז לדון דיני מלקות בג' ה"ה דמשכח"ל סנהדרי קטנה לדון ד"נ לכן צריך לבוא רק לטעם משום דליכא כהן

אך באמת נלענ"ד לקיים דברי הגאונים בלי הגהה ונאמר דס"ל דבאמת דין גלות אינו נוהג אלא בזמן שיש כה"ג ויוכל להתקיים בי' קרא דוישב שם עד מות הכה"ג דהרי מבואר בסנהדרין (ד' י"ח ע"ב) דמקשינן בגמ' ואימא ה"נ [והיינו היכא דלית לי' תקנתא לא לגלי] ותרצינן אמר קרא לנוס שמה כל רוצח אפ"י כה"ג במשמע עכ"פ לא נשמע מזה אלא בזמן דאיכא מקדש וכה"ג אז אפי' אם אירע מקרה שאינו ניצול במיתת כה"ג ג"כ שייך גלות אבל שנימא דשייך דין גלות גם בזמן דל"ש כה"ג כלל ולא יוכל להתקיים כלל הקרא דוישב שם עד מות הכה"ג זה צריך ראי' גדולה ומסברא נראה דל"ש דין גלות וצדקו דברי הגאונים ז"ל

איברא דאכתי יש לעי' בזה דהרי נראה פשוט בפירושא דגמ' סנהדרין הוא דא"נ דאינו חייב גלות אם הרגו גוה"ד