כלי חמדה במדבר שד

כל מה שירצה אמנם נראה דאפי' אם נטל ממנו ממון מ"מ יכול לחזור בו אח"כ ואם הרגו אין לו דמים בפרט א"נ כדעת התוס' ור"מ ז"ל דלא נתכפר לו החטא עד מיתת הכה"ג

והנה ממה שנתבאר לנו עד כה תשובה לדברי רבינו הגדול המהרש"א ז"ל שכ' בחא"ג במס' מכות ד' ע"ב ד"ה אחד הרג שוגג וא' הרג מזיד שכ' בזה"ל וקצת קשה דמשמע מזה שהרג בשוגג בלא עדים שהוצרך לגלות ולא ידענו על מה דהא הגלות לערי מקלט אינו רק מפני גוה"ד שיהרגנו ואם אין עדים בדבר האיך יהרגנו הגואל ואפשר לומר אם הוא מודה בדבר או שיתוודע הדבר ע"י קרובים ופסולים שפטור הגוה"ד אם יהרגנו עכ"ל

והנה מ"ש דבמודה מעצמו פטור הגוה"ד אם יהרגנו ולכן שייך בו גלות קשה בעיני טובא שיהי' מהני הודאתו לפטור את הגוה"ד אם יהרגנו הן אמת שמצאנו כיו"ב להריטב"א ז"ל בריש מכות שנסתפק אם גולה ע"י עצמו אם נימא כיון דהוי כפרה גולה ע"י עצמו א"ד כיון דיש בדבר ח"מ אם יצא חוץ לתחום והרגו גוה"ד אינו גולה ע"י עצמו

אך נראה דהריטב"א ז"ל ס"ל כיון דאם הב"ד יפסקו דחייב גלות עפ"י עצמו ויגלה ממילא הו"ל כהא דקיי"ל איסור בע"א יוחזק דאוכלו אח"כ חייב מלקות וה"נ כיון דנפסק עפ"י ב"ד להיותו גולה לכן כשישב מעיר מקלטו אם הרגו גוה"ד אינו נהרג עליו אבל שנימא דבשביל זה יתחייב גלות כיון דאם לא יגלה יכול גוה"ד להרגו וא"ל דמים זה לא מסתבר כלל כיון דהב"ד פוסקים לדינא דאינו נאמן עפ"י עצמו שהרג אה הנפש ואינו גולה מה"ט שוב כשהרגו גוה"ד יש לו דמים ול"ש לומר דיגלה מטעם זה לחוד שמא יהרגנו גוה"ד וכ"נ מדקדוק לשון הריטב"א ז"ל שכ' רק דאם ישוב מעיר מקלטו ויהרגנו גוה"ד א"ל דמים נראה דמקודם לכן יש לו דמים והיינו כנ"ל דאינו נאמן ע"י עצמו

ואולי י"ל בדעת המה רש"א ז"ל דס"ל כיון דענין זה דפטרה התוה"ק את הגוה"ד הוא מצד כי יחם לבבו ולכן כיון דבעיני אנשים כשבא אחד והודה שהרג את פלוני מאמינים לו דאין אדם בודה על עצמו דבר כזה לכן שייך הפטור דכי יחם לבבו ואין עליו עונש כשהרגו גוה"ד אע"ג דמדינא אינו נאמן

וי"ל בזה דעת רש"י מכות (ד' ה' ע"א) שפירש הא דבעידנא דאסהידו עדים לאו בר קטלא הוא משום דא"ב מודי ומפטר ובתוס' תמהו ע"ז דא"כ כל ח"מ ב"ד יודו ויפטרו ולהנ"ל י"ל דבאמת מוב"ק אינו פטור אלא כשמתחייב עצמו דבר מה בהודאתו ולכן דוקא בהורג את הנפש דעכ"פ מתחייב בהודאתו אם יהרגנו גוה"ד יפטר לכן הוי הודאתו הודאה לפטרו אם אח"כ באו עדים משא"כ בכל ח"מ אך כ"כ במק"א דאע"ג דפטור גוה"ד הוא מצד כי יחם לבבו מ"מ ה"ד היכא דחייב גלות מדינא אז מהני הסברא דכי יחם לברי לפטרו מגלות משא"כ היכא דפטור מגלות ל"מ הטעם דכי יחם לבבו לפוטרו מגלות והראי' בזה ממיתת כה"ג לאחר דיגמ"ד קודם שגלה דאס הוא גוה"ד נהרג עליו וא"כ ה"ה אם מודה מעצמו אם נימא דא"נ לענין גלות ה"ד דאינו מהני לפטור גוה"ד וד' המהרש"א צע"ג לענ"ד

אמנם עיקר קשית המהרש"א ז"ל דפשיטא לי' דכל ענין גלות הוא רק משום שלא יהרגנו גוה"ד מבואר להדיא בתוס' וריטב"א ור"מ ז"ל להיפוך דענין גלות הוא כפרה ואפי' במקום דליכא גוה"ד כלל הב"ד גולין אותו לעיר מקלטו

ובזה י"ל מה דקשה לכאו' על הריטב"א ז"ל דמסופק אם גולה ע"י עצמו הא גמ' ערוכה בשבועות (ד' ח' ע"א) דמקשינן בגמ' שפכ"ד נמי ה"ד אי במזיד בר קטלא הוא אי בשוגג בר גלות הוא ותרצינן במזיד ולא אתרו