כלי חמדה במדבר שג

אמנם ברז"ה ז"ל בבעה"מ נראה דלמ"ל בזה"ז כלל תק"ש בשבת ובר"ן ז"ל שם הסכים דעת הרז"ה להר"מ ז"ל ולענ"ד המעי' בד' הרז"ה ז"ל יראה דס"ל דלא משכח"ל סנהדרין בזה"ז ודלא כהר"מ ז"ל וע"ע בענין זה בקונטרס הסמיכה למרלב"ח ז"ל ד' ע"ח ע"א ויש אתי הרבה להאריך בענינים אלה ואכ"מ ועי' עוד באגרת בקורת שכתבתי ע"ד תשובת בש"ר מ"ש בענין זה

ג) ולא תקחו כופר לנוס אל עיר מקלטו לשוב לשבת בארץ וגו' עי' ברש"י ז"ל וברמב"ן ז"ל שחתר ליתן טעם למה הזהירה התוה"ק רק כשכבר נכנס לעיר מקלט ורוצה לשוב ולא הזהירה התוה"ק על תחילת דין גלות ועי' מ"ש בזה

ולענ"ד הי' נראה בזה עפ"מ דמבואר בריטב"א מכות (ד' י"א ע"ב) ד"ה מידי גלות קא מכפר לת' קשית התוס' הא באמת גלות מכפר וז"ל לאו דגלות לא מכפרת כלל דודאי בכ"מ גלות מכפרת ולא לחנם אמרה תורה שיגלה לכאן אלא לומר דגלות לא מכפרא לי' להחזירו לפטרו מגוה"ד ומיתת כה"ג היא דעבדה כפרה לחודא עכ"ל נראה מבואר מדה"ק דבאמת בענין גלות יש שני ענינים אחד לפוטרו מעונש וב' להציל אותו מגוה"ד וזה שיתכפר על חטא השוגג סגי גלות גרידא אמנם להיות נפטר אף מגוה"ד להיותו נהרג עליו אם הורגו חוץ לע"מ זה רק ע"י מיתת כה"ג

ומעתה י"ל דלא הוצרכה התוה"ק להזהיר קודם שנס אל עיר מקלטו שלא יקחו כופר דזה כבר נכלל בכלל הלאו דלא תקחו כופר לנפש רוצח וכיון דצריך כפרה ואין כפרה אלא גלות הוי כמו רוצח במזיד דאינו מתכפר לו אלא במיתת ב"ד משא"כ מי שכבר גלה ונתכפר לו חטאו רק שמתירא מגוה"ד ה"א דמותר לגוה"ד לקחת ממנו כופר ולהשיבו לביתו קודם שימות הכה"ג לכן קמ"ל קרא דגם זה אסור

איברא דלקושטא דמילתא אני מסופק בזה לדינא אם הלאו דכופר ברוצח בשגגה הוא גם על גוה"ד ולר"י דס"ל דמצוה ביד גוה"ד אף בהורג בשוגג נראה פשוט דהלאו קאי גם עליו אמנם לפי"מ דקיי"ל דבשוגג רק רשות ביד גוה"ד א"כ נראה פשוט דאם הרוצח נתפשר עם גוה"ד ורוצה ליתן לו ממון שלא יהרגנו ודאי הרשות בידו לקבל ממנו ואינו עובר בלאו רק א"ז מצילו מגלות וזה מוטל על הב"ד ולא על גוה"ד ועי' בר"מ ז"ל פ"א מה' רוצח ה"ב שכ' ברוצח במזיד דגם גוה"ד א"י למחול אמנם בפ"ה ה"א ברוצח שוגג כתב רק אזהרה על הב"ד ולא הזכיר כלל מגוה"ד נראה דס"ל כדאמרן כיון דרק רשות ביד גוה"ד בודאי יכול למחול לו את הח"מ ויכול לקחת ממנו ממון עבור זה

איברא דעדיין יש לעי' בזה אף לפ"ד הר"מ ז"ל דליכא איסורא על גוה"ד להתפשר עמו מ"מ יכול לחזור בו אח"כ ואם הרגו אח"כ ג"כ אין לו דמים אם יצא חוץ לע"מ קודם שמת הכה"ג ול"ש בזה ענין כופר כלל ואע"ג דאיסורא ליכא מ"מ אין פוטרו מח"מ שיש רשות ביד גוה"ד להרגו והבן היטב בפרט שבעיקר ד' הריטב"א ז"ל דס"ל דרק לענין מיתת גוה"ד תלי' במיתת כה"ג משא"כ לכפר לו את חטאו סגי בגלות גרידא מדעת הר"מ ז"ל נראה מבואר להיפוך דהא בהא תלי' דא"נ דנתכפר לו העון דגלות ממילא הגוה"ד נהרג עליו וזה הטעם דאחר מיתת כה"ג חייב עליו הגוה"ד מיתה ועי' פ"ז הי"ג שם וממילא קודם מיתת הכה"ג לא מתכפר לו עדיין חטאו

וי"ל שזה באמת כונת התוה"ק דאפי' לאחר שגלה לע"מ ג"כ הב"ד מוזהרין שלא ליקח כופר שעדיין לא נתכפר לז עד מיתת הכה"ג ובגוה"ד ל"ש אזהרה זו כלל כיון דרשות ביד גוה"ד יכול לעשות