כלי חמדה במדבר רצט

דהי' סמוכין יהי' צריך סמוכין לקבלת גירות כיון דכתיב בי' משפט

לכן נלענ"ד דדוקא הרצאת דמים כיון דהגירות הראשון של ישראל כשנכנסו לברית הי' ע"י מילה וטבילה והרצאת דמים לכן אמרינן דכל גירות צריך ומעכב הרצאת דמים שיהי' בגדר ישראל גמור שיהי' ראוי לבוא בקהל ישראל אך מדגלי רחמנא לדורותיכם ילפינן מני' דלאחר החורבן שא"א הרצאת דמים נעשה גר גמור בלא זה משא"כ סמוכין כיון דקודם מתן תורה לא הי' סמוכין א"כ הגירות הראשונה שנכנסו ישראל לברית לא הי' בפני שלשה מומחין נהי דנתנה תורה ונתחדשה הלכה דבכל דבר דהוי בגדר משפט צריך מומחין מ"מ מדגלי רחמנא לדורותיכם בזה וזה דבר שא"א לדורות לכן אמרינן דפירוש הקרא רק לשלשה אבל לא למומחין וענין גירות סגי כמו שהי' הגירות הראשון והעקרי כשנכנסו ישראל לברית דלא הי' צריך ג' מומחין

ומעתה י"ל דמה"ט ס"ל לרשב"א ז"ל דאע"ג דמשכח"ל תמיד מומחין עיד"ז שיסכימו כל חכמי א"י מ"מ כיון שהדבר מוגבל באופנים הרבה עד שיצא הדבר לפועל וכיון דבגר אמרה תורה לדורותיכם אמרינן דתמיד צריך להיות מציאות של קבלת גירות ולא שנמתין עד שיהי' סמיכה ויהי' מומחין ול"צ יותר מגירות הראשון שבשעה שנכנסו ישראל לברית ועי' ביבמות ד' מ"ח ע"ב מפני מה גרים בזה"ז מעונין וכו' אחרים אומרים מפני ששהו עצמם ליכנס תחת כנפי השכינה מבואר דא"א להשהות גר הבא להתגייר ולכן אע"ג דמשכח"ל סמוכין מ"מ כיון דהשתא ליכא סמוכין א"צ סמוכין

איברא די"ל בפשיטות דהנה באמת בח' הרי"מ ז"ל ריש ס"א העיר בהא דלדורותיכם והביא ד' הרשב"א ז"ל דבח' ליבמות פ' החולץ הקשה איך מקבלין גרים בזה"ז וא"ל מצד שליחותי' קעבדינן דאכתי איך מותר לישא בת ישראל ותי' הרשב"א דבגר ל"צ מומחין ואפשר דהטעם משום דכתיב לדורותיכם וממעטינן מני' במס' כריתות ד' ט' דל"צ הרצאת דמים דאל"כ לא משכח"ל גר בזמן שאין בהמ"ק קיים וה"נ לענין סמוכין ובח' לגיטין פ' המגרש בהא דגט מעושה כתב בפשיטות דקבלת גרים הוא מצד שליחותי' קעבדינן והיא סתירה ממקום למקום

לכן נראה באמת דהרשב"א לטעמו אזיל שנסתפק בדעת הר"מ ז"ל כמבואר מד' דבב"ק הנ"ל ולכן ביבמות כתב רק באפשר היינו באם לא נימא כשיטת הר"מ ז"ל י"ל מדכתיב לדורותיכם ע"כ דל"צ מומחין ובגיטין קאי לשיטת הר"מ ז"ל א"כ א"א לדייק מדכתיב לדורותיכם כיון דאפשר גם בזה"ז מתקיים בי' לדורותיכם כנ"ל ועי' בס' אור החיים במדבר ט"ו ל"ח בקרא דועשו להם ציצית לדורותם שכ' לפרש לשון הקרא דלבן יכול להיות לדורות משא"כ תכלת ל"מ קאי לדורות כיון דהיום ליכא תכלת לכן לא כתיב בי' לדורותם עיי"ש

וראיתי למורי הג' מקוטנא ז"ל שהקשה לפ"ז לפ"ד הרז"ה ז"ל והנשיא ר"י ב"ב שנזכר בתמים דעים דס"ל דהלכה כרבי דתכלת מעכב את הלבן ובזה"ז דליכא תכלת ליכא מצות ציצית מה"ת כלל וא"כ איך מקוים בציצית לדורותם והיא קושי' גדולה אמנם לפ"ד י"ל דאולי דעתם ז"ל דתכלת אינו נגנז ואפשר ע"י טרחא למצא אותו כדעת הרדב"ז בת' ס' תרפ"ה ושפיר מתקיים בי' לדורותם אם ימצא התכלת ושפיר י"ל דבלא תכלת ליכא מצוה מה"ת

והנה מרן זצ"ל כ' להכריח זה דגר בזה"ז כשר מה"ת דאל"כ הדר"ל קושית הרשב"א ז"ל דאיך מותר לישא בת ישראל וכן איך מותר לשחוט הא מה"ת אינו בר זביחה [וכונתו לדעת הר"י והרא"ש ז"ל דגם נכרי שאינו עובד עבוד"ז שחיטתו פסולה מצד דאינו בר זביחה וא"כ הקושי' גדולה איך מותרין לאכול מה שישחוט כיון דמה"ר נכרי הוא ואינו בר זביחה כנ"ל] אמנם לענ"ד נראה דא"ז מוכרח דמה שהקשה דאיך מותר לישא בת ישראל דאין יכולין לעקור דבר