כלי חמדה במדבר רצח

לפני חורבן הבית ולא הספיקו ב"ד להמיתו טרם שחרב בהמ"ק ששוב אין ממיתין אותו כיון דליכא מזבח לא נוכל להמית אותו אע"ג דכבר נגמ"ד למיתה וה"ה כגברא קטילא ועי' בסנהדרין ד' ע"א ע"ב דבכה"ג אינו מפטר אפי' אם השתא לאו בר קטלא הוא מ"מ גזה"כ הוא דבשעת מיתת אדם ע"י ב"ד צריך שיהי' מזבח בנוי] וכתב הרמב"ן ז"ל לפרש דכונת הקרא דיהי' תמיד שופטים לדון דיני קנסות ומלקות ארבעים

והנה מד' הרמב"ן ז"ל נלמוד ב' דברים א) דדיני מלקות ל"צ מזבח ובהמ"ק דכיון דקיי"ל דדיני מלקות בשלשה סמוכין וזה נוהג בכל מקום כשיש סמוכין בא"י יכולין לסמוך לאותן שבחו"ל ונוכל לדון גם בחו"ל דיני מלקות. ב) נראה להוכיח מד' ז"ל דס"ל דסמיכה אפשר לעולם אע"ג שבטלה הסמיכה מ"מ כיון שהתוה"ק אמרה לדורותיכם נראה שהוא דבר שאפשר להיות משפט עכ"פ לדיני קנסות ומלקות לדורות וזה א"א כ"א ע"י ג' מומחים וא"כ ע"כ דסמיכה אפשרות תמיד ומוכח מזה כדעת הר"מ ז"ל דאע"ג דבטלה הסמיכה מ"מ אם יסכימו כל חכמי א"י יכולין לסמוך גם בזה"ז אם יבחרו מהם חכם ויסמכו אותו להורות ולדון ולכן אע"ג דכתיב לדורותיכם אינו מוכרח מזה דחוקת משפט יהי' נוהג גם בזה"ז דליכא סמוכין מה"ת ונימא דמוכרח מזה דדיני מלקות ודיני קנסות נוהג בזה"ז אע"פ דליכא סמוכין דז"א כיון דאפשר תמיד בסמוכין כנ"ל ועי' בת' מרלב"ח בקונטרס הסמיכה שהתווכחו בזה המר"י בי רב עם המרלב"ח ז"ל אם לסמוך על הר"מ בזה כיון שהוא דעת יחיד ומהתימה שלא הרגישו שמוכרח כן מד' הרמב"ן ז"ל הנ"ל

אך מהי שיש לעי' בזה הוא על רבינו הרשב"א ז"ל שהמר"י בי רב מצא עזר וסעד ברשב"א ז"ל בח' לב"ק ד' ט"ו שה"ר מהא דאמרינן בגמ' האי כלבא דאכל אימרא ושינרא דאכל תרנגולא משונה הוא ולא מגבינן בבבל וכו' ואי אמר קבעי לי זימנא דאזלינא לא"י קבעינן לי' ותמה הרשב"א ז"ל הא בימיהם לא הי' סמוך בא"י וא"כ מה תועלת יש בעלייתו לא"י והביא ראי' מזה לדעת הר"מ ז"ל שאם הסכימו כל חכמי א"י לסמוך סומכין ועיי"ש בד' מהר"ל בח' שהאריך שהרשב"א ז"ל לא נשאר בדיעה זו וכל אחד מתאמץ להשוות דעת הרשב"א ז"ל לדעת הר"מ ז"ל ותמי' לי מאוד שאשתמיט להם ד' הרשב"א ז"ל ביבמות פ' החולץ ד' מ"ו ע"ב שהקשה כיון דגר צריך שלשה מדכתיב בי' משפט א"כ נבעי מומחין ותי' וי"ל דכי גמירי שלשה גמירי מומחין לא גמירי ואפשר דנפקא להו דלשלשה בלחוד כתיב בי' רחמנא משפט ולא למומחין מדכתיב וכי יגור אתכם גר או אשר בתוככם לדורותיכם לומר דבכל הדורות מקבלין גרים ואפי' בזמן דליכא מומחין ומהאי קרא הוא דנפק"ל בפ' ד' מחוסרי כפרה דמקבלין גרים בזה"ז אע"ג דליכא הרצאת דמים עכ"ל הרשב"א ז"ל וא"נ דהרשב"א ס"ל כדעת הר"מ ז"ל דמשכח"ל סמיכה גם בזה"ז א"כ הדרק"ל איך מקבלין גרים בלא סמוכים וכמו שכ' הרמב"ן ז"ל דאע"ג דכתיב במשפט לדורותיכם מ"מ צריך סמוכין וע"כ כשיטת הר"מ ז"ל

א"כ ה"ה די"ל כן בגר כיון דכתיב בי' משפט צריך סמוכין ומשכח"ל לדורותיכם אם יהי' סמוכין ומה שנלענ"ד בזה לחומר הנושא בשנקדים להבין ד' הרשב"א ז"ל דפשיטא לי' דלכן לא דרשינן ממשפט דכתיב גבי גר כ"א לשלשה ולא למומחין כיון דכתיב בי' לדורותיכם וכמו דמקבלים גרים בזה"ז אע"ג דליכא קרבן ותמי' לכאו' דמהיכן ילפת לי' מהרצאת דמים א"כ נימא דכמו דלענין הרצאת דמים אע"ג דילפינן מלדורותיכם דהוי גר גמור אף במקום שאין קרבן מ"מ בזמן בהמ"ק אינו מותר לבא בקהל בלא הרצאת דמים מבואר דבמקום דאפשר להיות הרצאת דמים מעכב הגירות ואינו בגדר בר ישראל גמור שיהי' מותר לבא בקהל עד שיהי' קרבנו קרב אם כן גם לענין מומחים נימא דאע"ג דבזה"ז דבטלה הסמיכה ולי"ל מומחין ל"צ מומחין מ"מ בזמן