כלי חמדה במדבר רצה

לשחררו משא"כ לעיל ודלא כהפלאה ז"ל] וא"כ תמי' מאוד הא היא משנה שא"צ כיון דיכול להעלותו מכ"ש שאין כופין את העבד לצאת עמו

לכן נראה שדעת הר"מ ז"ל דהא שהעבד יכול לכוף את רבו לעלות עמו לא"י היינו משום דגם על האדון מוטל מצות ישוב א"י והיינו שישב הוא עם כל אשר לו בא"י שזה בגדר ישוב הארץ וכיון שזה עבדו הוא וה"ה ממצות האדון שידור בא"י וכן קניניו יהי' בא"י לכן העבד יכול לכוף את רבו להעלותו בא"י ומעתה י"ל דז"ד אם האדון מחויב לעלות לא"י אבל היכא דרשות ביד האדון לצאת לחו"ל כגון ללמוד תורה ולישא אשה אז ה"א דה"ה דיכול לכוף את העבד לצאת עמו כיון דכ"ז דכופה את האדון הוא משום מצות האדון א"כ במקום שהאדון פטור ממצוה זו ה"ה דיהי' יכול לכוף את העבד לצאת עמו קמ"ל דלא יכול לכוף את העבד דנהי דהוא בעצמו מותר לצאת לחו"ל אבל אכתי רמי' עליו מצות ישוב א"י ולכן קנינו צריך שיהי' בא"י שגם זה בכלל ישוב א"י להיות עבדו שם

וכ"נ להכריח דעת הרא"ש וטור ביו"ד סי' ס"ז דס"ל דגם בהכל מעלין יכול העבד לכוף את רבו לעלות עמו או למכרו לאחר שילך עמו לא"י ואם לא ימצא מוכרח לשחררו אם נתן לו העבד שטר על דמיו עיי"ש והוא תימה גדולה דבשביל מצות ישוב א"י דעבד יהי' הרב מוכרח לשחררו אמאי לא נימא להיפוך כיון דעבד אנוס הוא שא"י לילך לא"י פטור הוא והרי גדולה מזו מבואר במשנה דנזיר דאם העבד נודר בנזיר רבו כופו לשתות יין ולטמא למתים אע"ג דהוא רק לזמן מ"מ משום שעיד"ז לא יוכל לעבוד כ"כ רבו כופי' ואמרינן דעבד הוי אנוס ומותר לשתות יין וליטמא למתים אע"ג דעובר בעשה ול"ת מ"מ מותר משום דאנוס הוא א"כ מכ"ש מצות ישוב א"י דאינה מצוה חיובית כלל ואין כופין ע"ז שום אדם לקיים מצ"ע זו א"כ האיך נוכל לומר דבשביל שהעבד רוצה לקיים מצוה זו יהי' האדון מוכרח לשחררו אם לא ימצא למכרו לאחר שיעלה אותו לא"י

לכן נראה דגם דעתם ז"ל כמוש"כ דמצות ישוב א"י שאני כיון דרמי' על האדון מצוה זו ועיד"ז שיתישב עבדו בא"י גם הוא מקיים מצות ישוב א"י לכן כופין את רבו להעלותו ואפי' לשחררו אם אין עצה אחרת כדי שיתרבה ישוב א"י וכמו"ש לבאר סברת התוס' שכ' דהעיקר דכופין את רבו בח"ע וחב"ח לשחרר את העבד דהוא משום מצוה דשבת דהוא ג"כ מה"ט דבמצוה זו גם האדון נכלל שעיד"ז שמשחרר את העבד ונושא אשה גם האדון מקיים מצות לשבת ה"ה בישוב א"י שייך האי טעמא

אמנם בכל זאת עדיין לא יתישב לנו דלפ"ז אמאי דוקא גבי עבד דינא הכי נימא דגם שפחה יכולה לכוף את האדון להעלותה לא"י ומסתימת הפוסקים לא נראה כן וכן מדלא מצאנו בדין דהכל מעלין דגם את האשה יכולין עבדה ושפחתה לכופה לעלות לא"י נראה דבאשה אין הדין כן וא"י לכופה להעלותן לא"י וצ"ב טעם הדברים

והנה ד"ז דעבד שברח מחו"ל לא"י לפ"ד הר"מ ז"ל דחייב האדון לשחררו נראה דודאי דוקא בעבד דינא הכי אבל שפחה שברחה לא"י אין רבה חייב לשחררה דעבד כיון דע"י זה שנשתחרר ה"ה חייב במצות כישראל ושם נפשו בכפו לברוח מחמת שרוצה להתגייר ולהיות ישראל גמור לכן חייב רבו לשחררו משא"כ שפחה דגם אחר גירות אינה חייבת במצות יותר מאשה וזה גם עתה בהיותה שפחה חייבת לכן אין בה חיוב לשחררה אמנם נראה דאפי' אם הי' עבד כנעני של אשה ג"כ דינא הכי כיון דבזה צריך רבו לשחררו להיות ישראל גמור אין נפ"מ אם אדוניו הוא איש או אשה והא דלא מבואר ד"ז גבי נשים י"ל משום דנשים בלא"ה אסורין לקנות עבדים ואם קנו עבדים חייבין למכרן משום חשד א"כ באנשים רבותא יותר

אמנם בדין דהכל מעלין נראה מסתימת הש"ס ופוסקים דדוקא בעבדים