כלי חמדה במדבר רצב

שאמרו כתובות ד' ק' כל היוצא ממנה ודר בח"ל יהי' בעיניך כעובד ע"ז וכו' וזולת זה הפלגות גדולות שאמרו בה הכלל היא ממצ"ע הזו שנצטווינו לרשת הארץ לשבת בה א"כ הוא ממצ"ע לדורות מתחייב כל אחד ממנו ואפי' בזמן גלות כידוע בתלמוד במקומות הרבה ולשון ספרי מעשה בר"י בן בתורה ור"מ בן חרש ור"ח בן אחי ר"י ור"נ שהיו יוצאין חו"ל והגיעו לפלטיא וזכרו את א"י וזקפו את עיניהם זלגו דמעותיהן וקרעו בגדיהם וקראו המקרא הזה וירשת וישבת בה ושמרת לעשות. ואמרו ישיבת א"י שקולה ככל המצות עכ"ל הרמב"ן ז"ל

וכתב ע"ז הגאון בעל מגילת אסתר ז"ל נראה לי כי מה שלא מנאה הרב הוא לפי שמצות ירושת הארץ וישיבתה לא נהגה רק בימי משה ויהושע ודוד וכל זמן שלא גלו מארצם אבל אחר שגלו מעל אדמתם אין מצוה זו נוהגת לדורות עד בא המשיח כי אדרבה נצטווינו שלא נמרוד באומות ללכת לכבוש את הארץ בחזקה וכו' ומה שאמר הרמב"ן ז"ל שהחכמים אמרו כי כיבוש הארץ הוא מצוה זה כאשר לא נהי' משועבדים לאומות ומה שאמר עוד שהחכמים הפליגו בשבח דירת הארץ ז"ד בזמן שבית המקדש קיים אבל עכשיו אין מצוה לדור בה וכן פירשו התוס' גבי הוא אמר לעלות

והנה לכאו' ד' הגאון הנ"ל תמוהין מאוד מ"ש דלכן לא מנאה הר"מ ז"ל משום שאינה נוהגת לאחר חורבן בהמ"ק דא"כ אמאי מנה הר"מ ז"ל כל מצות הקרבנות ואפי' א"נ דזל"ק דס"ל להלכה דמקריבין אע"פ שאין בית אבל לא ית' בזה אמאי מונה הר"מ ז"ל מצות חגיגה וראי' והקהל שעליהם כתב הר"מ ז"ל עצמו בסוף המצ"ע שאינן נוהגין אלא בהיות הבית קיים וכבר ראיתי שתמהו בזה האחרונים על המג"א ונשארו בתימה

ולענ"ד כשנדקדק בדברי הגאון ז"ל שכ' לפרוט משה ויהושע ודוד ואח"כ כתב לאחר שגלו מארצם וכן ע"ד הרמב"ן ז"ל שכ' שכיבוש הוא ממלחמת מצוה השיב שזה רק כשלא נהי' משועבדים לאומות ולא הזכיר כלל מבית אמנם על מ"ש הרמב"ן ז"ל ממצות דירת א"י השיב שזה בזמן שבהמ"ק קיים שלכאו' כ"ז צריך ביאור

לכן נ"ל שדבר גדול דיבר הגאון ז"ל דס"ל דמצות ירושת הארץ לא הי' אלא כל זמן הבית ראשון שלא היו ישראל משועבדין לאומות והיתה א"י לגמרי ברשותן של ישראל ולא היתה משועבדת למלכי אוה"ע אז נתקיים ענין ירושת הארץ כתקנה שיהי' של ישראל ותחת השגחת השי"ת לבדו ולא הי' משועבדים לאדונים אחרים אמנם לאחר שגלו מעל אדמתן וחרב הבהמ"ק ע"י נ"נ בטל הכיבוש הזה ושוב אף כשעלו אח"כ בימי עזרא היו ברשות כורש והיו נכנעים תחתיו ולא הי' זה בגדר ירושת הארץ הגמור ונראה דשלש שבועות שהשביע הקב"ה את ישראל שלא יעלו בחומה הי' מיד לאחר חורבן בית ראשון וכיון שכן הרי בטל מצוה דכיבוש וירושת הארץ אחר חורבן הבית ראשון עד שיבוא משיח צדקינו בב"א ולכן ל"ח הר"מ ז"ל מצוה זו שלא היתה נהגה אלא כ"ז שלא גלו מעל אדמתן אחר חורבן הבית ראשון ואח"כ בטלה המצוה הזו ונראה דזה כונת מרן הכ"מ ז"ל שכ' בטעמא דר"מ ז"ל דס"ל דאע"ג דק"ר ק"ל ולא קל"ל מ"מ קדושה שני' לא בטלה משום דהקדושה הראשונה הי' ע"י כיבוש בטלה ע"י כיבוש נ"נ משא"כ קדושה שני' דהי' ע"י חזקה בימי כורש לא נתבטלה ותמהו כולם לדעת הסברא בזה

אמנם לדברינו א"ש כיון דלאחר כיבוש נ"נ השביע הקב"ה אותנו שלא נעלה בחומה לכן קדושת הכיבוש בטלה משא"כ מה שהוא ברצון האומות זה לא בטל הכלל שזה נלענ"ד ברור אחרי העיון היטב בלשונו וכונתו של הגאון בעל מגילת אסתר ז"ל שס"ל דמצות ירושת וכיבוש הארץ בטל מיד אחר שגלו מעל אדמתן בחורבן הבית