כלי חמדה במדבר רצ

והנה הלאו בתורה כתוב על הב"נ אך מפני שאין סברא שהתורה אמרה אזהרות לב"נ ע"כ אמרינן שאזהרה הוא על ישראל שלא יניח אותו לאכול

ולפי"ז נראה ברור דשורש הלאו הוא אפי' בלא מעשה שאסור לישראל להניח לב"נ לאכול מהפסח ולכן שפיר כתב החינוך דאפי' במאכילו אינו לוקה מצד דהוי לאשאב"מ וז"ב ואמת בדעת הרא"ה ז"ל ול"ק קשית המנ"ח

ומעתה ז"ד במאכיל הפסח לב"נ מה שא"כ הכא גבי לאוין דל"ת דברור הדבר דכל האיסור רק במאכיל לקטנים אבל קטן או"נ זה פלוגתא בפני עצמו אם ב"ד מצוין להפרישו או לא וכיון שהתוה"ק אסרה זה הפעולה להאכילו א"כ כשאכלו על ידו הוי מעשה גמור הן גדול בשוגג והן קטן והוי לאו שיב"מ לזאת א"א לומר דדעת הר"מ ז"ל דא"ל מצד דהוי לאשאב"מ דהוי כמו זורע בשבת דאע"ג דא"ח עליו עד שיקלוט הזרע מ"מ זה שזורע חשיב מעשה וע"ז חייבה רחמנא אע"ג דהקליטה ג"כ אינה בהכרח דאפשר שהרוח יפזרו להזרע או סיבה אחרת שלא יקלוט הזרע מ"מ זריעה הוא מעשה החיוב וכן במבשל בשבת אע"ג שאפשר שיתכבה האש ולא יתבשל הקדירה מ"מ זה שנותן הקדירה אצל האש חשוב מעשה ולכשיתבשל חייב למפרע ה"ה במאכיל לקטנים את הקטן אוכל הוי לאו שיב"מ וחייב על זה שהאכילו

ובאמת בעיקר הדבר אי יש מלקות בלאו דלא תאכילם יש לי עיון גדול מירושלמי דפסחים פ"ב ה"א על פלוגתת חזקי' ור"א דאיתא שם בירושלמי מתניתא מסייע לדין וכו' מתניתא מסייע לר"א לא יאכל חמץ לעשות את המאכיל כאוכל או אינו אלא לאסרו בהנאה כשהוא אומר ל"ת עליו חמץ למדין שאסור בהנאה מה ת"ל לא יאכל חמץ לעשות את המאכיל כאוכל דברי ר' יאשי' ר' יצחק אומר א"צ ומה שרצים קלים עשה בהם את המאכיל כאוכל חמץ החמור א"ד שנעשה בהם את המאכיל כאוכל והובא ד' הירושלמי בס' זית רענן שם עיי"ש

ולכאו' צ"ע לר' יאשי' כיון דס"ל דחמץ אסור בהנאה למ"ל קרא לחייב את המאכיל כאוכל ת"ל דמאכיל לחבירו הוי בגדר נהנה ואפי' להאכיל לכלבים של הפקר פליגי אי מותר אי הוי בגדר הנאה מכ"ש להאכיל לישראל כמותו הרי חשוב נהנה מחמץ בזה שמאכילו לחבירו וע"כ צ"ל דמצד הנאה אינו לוקה ונפ"מ למלקות ומוכח מזה דמצד לאו ל"ת לוקה

אך י"ל דאפי' לפי"ד המזרחי דבשרצים אינו לוקה היינו כיון דאינו מפורש בהדיא אבל הכא דשני קרא למכתב לא יאכל לחייב את המאכיל כאוכל הו"ל כמפורש בהדי' ולכ"ע לקי אך לפ"ז קשה על ר"י דס"ל דל"צ קרא לזה דהוא ק"ו משרצים וקשה הא בשרצים לא לקי וא"כ נפ"מ למלקות וא"כ דילמא אתא קרא לחייב את המאכיל כאוכל ומוכח מזה דגם בשרצים לקי מצד לאו דל"ת איברא דלכאו' קשה אף א"נ כן דס"ל לר' יצחק דלקי בשרצים ג"כ מ"מ הא אעמה"ד וצריך קרא למלקות בחמץ

ולכאו' עלה בדעתי עפ"ד הרה"מ ז"ל דהיכא דאיסור ידוע ממק"א עונשין מה"ד וא"כ לאיסור בלא"ה ידעינן מקרא דלפנ"ע ל"ת מכשול וא"כ א"ש דהק"ו למלקות אך זה טעות דהרי לפי"ז יקשה להנך פוסקים דס"ל דאינו לוקה בלאו דל"ת דא"כ למה לי קרא דל"ת דהרי לאיסורא בלא"ה אסור מצד לפנ"ע ומלקות גם מצד ל"ת אינו לוקה וצ"ל דנפ"מ במאכיל לקטנים דל"ש לפנ"ע כיון דקטנים אינם מוזהרין על איסירין אין על המכשילם איסור דלפנ"ע וצריך הלאו דל"ת לאיסור מצד המאכיל.

ובאמת מטעם זה י"ל קצת נפ"מ בין מאכיל לגדולים או לקטנים כיון דאינו מפורש בקרא להדי' י"ל דאתי רק לאיסורא אמנם בגדולים דלאיסור ל"צ קרא