כלי חמדה במדבר רפח

כאן מדברים רק לענין נהנה שיהי' צריך כפרה עכ"פ בתשלומי תרומה דשוגג וחטאת חד דינא אית להו לדעת התוס' דהוא משום כפרה והבן כי קצרנו וסמכנו על חכם כמותו שיבין הד' לאשורן]

ומעתה יש לחדש דמכשיל לנזיר בשוגג ביין א"כ לפנ"ע כיון דבמשקין ליכא הנאת מעיו אלא הנאת גרון א"כ בשוגג ליכא איסורא כלל כיון דנפשו של אדם קצה באכילת איסור ול"ח נהנה וא"כ לא הכשילו בלאו דנזיר וליכא לפנ"ע ולכן נקטה הברייתא הנך תרוי' שדוקא במזיד איכא בהם לפנ"ע אבל בשוגג ליכא איסורא כלל ואין ראי' מזה לחידוש דינו דמרנא הגאה"ק מטשעכאנאוו ז"ל

וידע כ"ת שי' כי בעיקר פירושו בד' הר"מ ז"ל כיון ג"כ הג' בעל זית רענן ז"ל בדיני קטן או"נ ס' ב' ועיי"ש שכדי לת' קשית הלח"מ דאמאי לא ילפינן כלאים מנזיר שפסק הר"מ ז"ל בפ"ה מה' נזירות ה"כ דאינו לוקה המטמא כתב דנזיר קיל משום דישנו בשאלה לא נוכל למילף מהנך תלתא ועיי"ש וכנראה שעליו כיון הג' בעל אמרי בינה ז"ל שהביא כ"ת במכתבו השני שמפני שהי' הג' בעל זי"ר עוד בחיים חיותו והי' אתו יחד לא רצה להזכירו בפירוש להשיג עליו]

אמנם אני על משמרתי אעמוד שהאמת יורה דרכו שדעת הר"מ ז"ל דליכא מלקות בלאוין אלו במאכיל לקטן ויותר מזה נלע"ד דאפיו בכלאים ובטומאה שפוסק הר"מ ז"ל דאם הלובש והכהן שוגג לוקה המלביש והמטמא ה"ד במלביש לגדול וכן במטמא לכהן גדול אבל בקטן אפי' בטומאה דמרבינן מקרא להזהיר הגדולים על הקטנים איסורא בעלמא ואין בזה מלקות מדלא הביא הר"מ ז"ל דין זה גבי מטמא כהן קטן

(ב) וביאור הענינים לדעת הר"מ ז"ל נראה בשנקדים להבין כונת הר"מ ז"ל בלשונו פ"ה מנזיר ה"כ במטמא את הנזיר שכ' דהמטמא אינו לוקה בשום פנים וכתב בזה"ל ולמה לא ילקה המטמא את הנזיר לפי שנאמר וטמא את ראש נזרו אינו לוקה עד שיטמא את עצמו "מדעתו" ולכאו' הך מדעתו אין לו מובן שזה א"ש אם הי' דנין לענין הנזיר הנטמא אבל כיון שהשאלה על המטמא אותו א"כ עיקר התשובה דגזה"כ הוא דרק הנזיר לוקה ולא המטמא וצע"ג לכאו' כונת הר"מ ז"ל בזה

לכן נראה עיקר החילוק בין טומאת כהנים וכלאים לטומאת נזירות דבט"כ ובכלאים האיסור מעשה הטומאה אף בלי דעת וכן לבישת כלאים אף בלי דעת האיסור אם רק מתכוין ללבישה עובר על האיסור ממש כמו מזיד ואיסורים אלו א"צ כונת האיסור כלל ונהי דמ"מ פשיטא דאם נטמא הכהן בשוגג או לבש כלאים בשוגג אינו לוקה זה הוא מטעם דגזה"כ דצריך התראה במלקות וא"א להלקות בלא התראה להלכה דקיי"ל דאפי' חבר צריך התראה אבל עצם העבירה א"צ דעת וראי' לזה שכן שיטת הר"מ ז"ל בכלאים מהא דפסק הר"מ ז"ל ברואה על חבירו כלאים בשוק צריך להגיד לו לפשוט אפי' בשוק ולא נדחה מפני כה"ב וכבר תמה בזה בת' רעק"א ז"ל ס"ח הא הוי מתעסק ומה שתי' דכלאים חייב מתעסק שדומה לחלבים ועריות כבר תמה עליו בת' אמרי בינה דיני שבת ס"ז מפסחים ל"ג דנראה מבואר דהנאת חימום אינה כהנאת חלבים עיי"ש

אמנם בירורן של דברים נראה שדעת הר"מ ז"ל דבכלאים א"צ מחשבת איסור כלל ורק אם מתכוין להנאת לבישת בגד זה אע"פ שא"י שהוא כלאים עובר בכל הלאו ול"ש בזה פטור דמתעסק כלל ובזה א"ש מה שמקשין האחרונים על הרשב"א ז"ל דאיסור דרבנן ספינן לקטן בידים מהא דביצה י"ד ע"ב דמשלחין תפורין ביו"ט ומקשינן בגמ' כלאים למה חזי והא מדרבנן אסור אפי' להציע תחתיו ותמי' הא ראוי להציע לקטנים ולהנ"ל א"ש דאיסור כלאים כיון דא"צ דעת כלל גם קטן נכלל באיסור ולזאת גם בכלאים דרבנן אסור ליתן לקטן והארכתי בזה בספרי כלי חמדה פ' נשא ואכמ"ל בזה