כלי חמדה במדבר רפז

דברי הרב הנ"ל ויתבאר בזה חו"ד הקלושה בד' הר"מ ז"ל: ב"ה ב' בשלח עת"ר לפ"ק דוואהרט יצ"ו

כבוד יד"נ הרב המובהק חו"ב החסיד המפואר זית רענן שושילתא דיחוסא כש"ת מוה' פישל דן נ"י שלום וברכה אחדשכת"ה שיחי'

בל יאשימני כ"ת על אשר לא השבתי לו על חד"ת עד היום כי מיום שבאתי לביתי מגור לא שלותי ולא נחתי ל"ע וזה אשר שכבתי על ערש דוי ל"ע איזה שבועות וכעת קמתי ממטתי ג"כ צריך אני לרחמי שמים המרובים להשיב אותי לאיתני ואין בכחי כעת לפלפל בחד"ת אמנם מאשר ראיתי כי כ"ת שי' במכתבו השני מתמרמר עלי כאילו ח"ו אין כבודי להשיב אליו בד"ת לזאת אמרתי להשיב לכ"ת את האמת בזה, ואעבור ע"ד היקרים עלי מאוד בקצירת אומר ואשיב לו חו"ד הקלושה ולכ"ת משפט הבחירה

(א) מ"ש על מ"ש דמנזיר א"ר די"ל דנזיר קיל משום דישנו בשאלה ע"ז כ' כ"ת דלק"מ דאכתי הראי' מאמה"ח לב"נ ואיסור הזה דומה לשאר איסורים ממש עכ"ל כ"ת שיחי' ואני תמה עליו הא בב"נ בודאי ל"ש לאו דלא תאכילם דרק לישראל נאמר אבל לא המאכיל איסור לב"נ וליכא אלא לאו דל"ע וא"כ אדרבה י"ל דלהכי סמכא הנך תרוי' כוס יין לנזיר ואמה"ח לב"נ לאשמעינן דבהנך תרוי' ליכא אלא לפנ"ע אבל משום ל"ת ליכא

הן אמת כי דרך פלפול י"ל דאדרבה מכאן ראי' לד' מרנא הג' הק' זצ"ל דהכא אמרי רק במזיד ולכן ליכא אלא לפ"ע הא בשוגג איכא הלאו דל"ת ולכן נקטה הברייתא גם אמה"ח לב"נ להורות זה לפמ"ש המנ"ח בהשמטות להוכיח מד' החינוך ז"ל דאע"ג דמכשיל לב"נ איכא לפנ"ע ה"ד במכשילו במזיד אבל במכשילו בשוגג ל"ש לפנ"ע דב"נ בשוגג אינו עושה איסור כללי [לבד שוגג דאומר מותר דחייב עליו דהי' לו ללמוד] וכן הוכחתי בספרי חמדת ישראל מד' הר"מ ז"ל בס' המצות ובה' מלכים ולכן המכשילו אינו עובר כלל וא"כ י"ל דבדקדוק נקטה הברייתא גם אמה"ח לב"נ דכמו דהתם איירי רק במזיד כן הכא במושיט כוס יין לנזיר איירי רק במזיד ולכן ליכא אלא לפנ"ע אבל בשוגג איכא לאו דל"ת ג"כ ונסתייע מזה ד' מרנא מטשעכאנאוו זצוקלה"ה

איברא די"ל להיפוך דלכן נקטה הברייתא הנך תרוי' בהדי הדדי להורות דגבי כוס יין לנזיר ג"כ רק במזיד המכשילו עובר על לפנ"ע אבל בשוגג ליכא איסורא כלל כמו באמה"ח לב"נ והוא עפמ"ש הר"מ ז"ל בפ"י מתרומות דנזיר ששתה יין של תרומה פטור מקו"ח משום דנפשו של אדם קצה באכילת איסור ול"ח נהנה ובתוס' רעק"א ז"ל תמה עליו מאוכל תרומת חמץ וכתבנו לת' דהנה באמת בדרוש וחידוש תמה איך אפ"ל דנפשו של אדם קצה באכילת איסור ול"ח נהנה והא קיי"ל מתעסק בחלבים חייב משום שכן נהנה ונשאר בצ"ע

אמנם לחומר הנושא י"ל נפ"מ בין איסורי מאכל דאיכא הנאת גרונו ומעיו אין לומר דאינו בגדר נהנה משא"כ במשקין כבר הוכיחו האחר נים מרש"י סוכה דליכא אלא הנאת גרון שפיר י"ל דבשוגג כיון דנפשו של אדם קצה באכילת איסור ל"ח נהנה דהיכא דליכא אלא הנאת גרון והיינו משום דחיך אוכל יטעם אינו בגדר נהנה היכא דהוא אכילת איסור אף לענין חיוב קרבן [ולפי"ז הא דמרבינן בחלב מנפש לרבית השותה היינו רק במזיד לחיוב כרת אבל בשוגג ליכא קרבן ומובן מאליו שזה רק לענין חיוב כפרה דמוכרח מד' ז"ל דגם כפרה ל"צ בזה י"ל חילוק בין אכילה לשתי' אבל שיהי' בגדר נהנה כמזיד פשיטא דגם באכילה ל"ח נהנה וכמבואר במשנה דמאכיל פועליו תרומה וכתבנו בכ"ז במק"א באריכות ואכ"מ רק שלא יסבור כ"ת שנעלמו ממנו דברים פשוטים רמזתי ראשי דברים שאנחנו