כלי חמדה במדבר רפד

בדברי רבותינו הגאונים הקדמונים ז"ל

איברא דזה רק לפלפולא אבל להכריח מכח קושי' זו כדעת הגאונים ז"ל א"א די"ל דצריך קרא דהפרת נדרים אם אמה אומרת שתקיים נדרה וא"כ מצד כ"א לא מצית לעבור על נדרה כיון דאיכא כ"א להיפוך אמנם מצד דגלי קרא דאב יכול להפר נדרי בתו ממילא ליתא לנדר כלל ולכן ל"ש מצות כיבוד אם שתקיים הנדר כיון דלאחר הפרת האב הרי ליתא לנדר כלל ומלבד זה יפה כתב אאמו"ר שליטא שהר"מ ז"ל דפסק דכאו"א נוהג גם בנשים לא קשה קושית המחצית השקל דהר"מ ז"ל לשיטתו דפסק דבמופלא הסל"א הן באנשים הן בנשים חייבין לקיים נדרם מה"ת וא"כ צריך קרא דהפרת נדרים בבת מופלא סמל"א דמצד כ"א אינה מחויבת עדיין וא"כ א"ל קרא דמצי להפר נדרה היתה חייבת לקיים נדרי'

ומה שנראה עוד לת' קושית המחה"ש עפ"מ שאמרתי לת' מה שראיתי זה מקרוב בס' הגאון מלבוב ז"ל הביא קשי' דאיך יכול האב להפר נדרי בתו ויחוש דילמא לאו אביו הוא וא"ל דאזלינן בת"ר הא הוי דשיל"מ ע"י התרת חכם ולא אזלינן בת"ר ונראה לת' עפ"מ שכ' השעה"מ להקשות בהא דמקשינן וניחוש דילמא לאו אביו הוא הא ממזר שא"י וא"ח ות' דקושית הגמ' דניחוש דילמא מעכו"ם ועבד נתעברה דהולד כשר והנה דעת התוס' דלמ"ד דנכרי הבא על בת ישראל הולד כשר צריך גירות ובלא גירות דינו כנכרי

ומעתה א"ש לפ"מ דאיתא בירושלמי דנזיר פלוגתא אם ב"נ יש להם היתר נדרים דחד מ"ד ס"ל דא"צ היתר נדרים וחד מ"ד ס"ל דל"מ אצלם התרת נדרים עכ"פ זה כ"ע מודים דהיתר חכם ל"ש כלל אצל ב"נ ומעתה א"ש קשי' הנ"ל דשפיר אב יכול להפר מכח רוב וא"ל דהוי דשיל"מ ולא אזלינן בת"ר ז"א דאם לא ניזול בת"ר הרי נכרית היא וא"כ או דא"צ היתר חכם או דל"מ היתר חכם א"כ לא הוי דבשיל"מ כלל ושוב אזלינן בת"ר

ומעתה י"ל דהנה האחרונים מקשין דלמ"ל קרא דכ"א א"ד שבת ת"ל כיון דהוא רק מכח רוב דדילמא לאו אביו הוא איך דוחה ל"ת אך י"ל כנ"ל כיון דאם לאו אביו הוא הרי הוא ע"כ נכרי וב"נ ששבת ח"מ ואינו מוזהר על השבת ושפיר צריך קרא דא"ד ומעתה ז"ד גבי שבת אבל בנדרים שפיר הוכרח רחמנא לכתוב דין הפרת נדרים דאל"כ לא הוי אמרינן עדל"ת דה"א דילמא לאו אבי' הוא והוי ב"נ ומוזהרת ג"כ על בל יחל והוא לא מצי מיפר ולכן הוצרכה רחמנא לכתוב דין הפרת נדרים

ובעיקר קושית הג' מלבוב ז"ל דאיך יכול האב להפר הא הוי דשיל"מ ע"י התרת חכם נראה לת' דהנה האחרונים כתבו להשוות ד' הש"ס דביבמות ריש הא"ר אמרינן דבידו לאתשולי מבואר דזה הוי בידו וכן מבואר בנדרים נ"ט דנדרים הוי דשיל"מ אמנם בבכור מצאנו בגמ' מי יימר דמזדקק לי' חכם וכן בטבילת גר מבואר בגמ' דלא הוי בידו משום מי יימר דמזדקקי לי' בי תלתא וכתבו לת' דדוקא בנדרים דיש שני אופנים או בחכם אחד או בג' הדיוטות הוי בגדר בידו משא"כ במומי בכור דצריך חכם דוקא וכן בטבילת גר דצריך דוקא שלשה אמרינן מי יימר ואינו בגדר בידו

והנה הר"ן ז"ל הביא דעת הגאונים דס"ל דהא דחכם מתיר נדרים ביחיד היינו רק חכם סמוך אבל גמור וסבור לא יכול להתיר נדרים ביחיד והנה ממזר פסול לסמיכה ומעתה א"ש דשפיר יכול האב להפר לנדרי בתו וא"ל דהוי דשיל"מ וניחוש דילמא לאו אביו הוא ז"א דא"נ דלא אזלינן בת"ר מצד החשש דילמא לאו אבי' הוא א"כ גם החכם לא יכול להתיר דגם עליו יש לחוש דילמא ממזר הוא ובטל סמיכתו וא"י להתיר נדרים ביחיד ולא נשאר להתיר אלא ג' הדיוטות ושוב לא הוי דשיל"מ