כלי חמדה במדבר רפא

תעשון כן לד' הוא דוקא בקדה"ג אבל בקדושת דמים ליכא הלאו דלא תעשון כן א"כ מה דת' הגמ' דמיירי דבישל בעצי הקדש היינו ע"כ עצים דקדשי קדה"ג כמו עצי המערכה וכדומה וע"ז כתב הרמ"ה ל"ש בי' מעילה כיון דבישל אצלו בב"ח הרי להדי' דאפי' בקדה"ג ס"ל להרמ"ה דבעי דוקא שיהנה בהתירא לבד ההקדש וכן מצאתי להג' בעל ברוך טעם ז"ל בשער הואיל ומתוך שילהי ד"ג שהבין בפשיטות בד' הרמ"ה כדאמרן וא"כ בנ"ד בין א"נ דקונמות הוי קה"ג בין דהוי ק"ד לא משכח"ל מעילה באיסה"נ וצדקו דברינו מכל צד

אך לכאו' יש לתמו' על שיטת הרמ"ה מאוכל חמץ של הקדש דמבואר בסוגי' דאם חמץ הוא בר דמים כגון לר"ש דמותר לאחה"פ מעל אע"ג דלא מצי לאתהנוי' בהתירא כיון דאסור בהנאה מצד חמץ וא"כ מבואר היפוך ד' הרמ"ה וכן קשה עליו מסוגי' דחזקי' דמקשינן בגמ' והרי דם וכו' ונמכרין לגננין ולזבל וכו' ולד' הרמ"ה בפשיטות הי"ל לגמ' להקשות דאיך אפ"ל דדם אסור בהנאה דא"כ איך מועלין בדם וכן בחלב דשו"ט הגמ' אי אסור בהנאה ולא הביא ראי' זו נראה קצת להיפוך דגם באיסה"נ שייך בי' מעילה ודלא כד' הרמ"ה

אמנם לאחר העיון ד' הרמ"ה נכונים דהנה באמת איכא תרי גווני מעילה אחד ע"י שנהנה מהקדש שמועל בהקדש ועוד היכא דמתכוין לגוזלו דג"כ איכא מעילה אע"ג דאינו נהנה כלל כמבואר בר"מ ז"ל ה' מעילה והוא מגמ' מעילה ד' י"ח ובתוס' שם עיי"ש

ומעתה נראה ברור דהא דקאמר הרמ"ה ז"ל דהיכא דלא מצי להנות בהיתר בלא ההקדש א"ב מעילה ה"ד היכא דאינו רוצה לגוזלו אלא שלוקחו להנות בו דאינו מועל מצד הוצאה אלא מצד נהנה ע"ז שפיר י"ל דהיכא דלא מצי להנות בו בהיתר א"ב מעילה משא"כ היכא דמועל מצד הוצאה מרשות לרשות דלא בעי שיהנה כלל פשיטא דאין נפ"מ אם הוא היתר הנאה או איסה"נ ומעתה לא מצי הגמ' לדייק מהא דמועלין בדם ובחלב דמותר בהנאה די"ל דמועל מטעם הוצאה אבל בנהנה באמת אינו מועל וכן ל"ק מאוכל חמץ של הקדש דשם מועל מטעם הוצאה דפיו הוי קנינו ובשוגג נפיק לחולין ע"י מעילה משא"כ הרמ"ה דמיירי היכא דהי' מזיד בהקדש דא"י לחולין דל"ש בי' מעילה אלא מצד נהנה שפיר כתב הרמ"ה כיון דלא מצי להנות בהתירא לית בי' מעילה וידעתי כי יש להאריך הרבה לפ"ז בסוגי' דאוכל חמץ של הקדש ואכ"מ כי לא [באתי[ בזה אלא לברר ד' הרמ"ה אשר ראיתי רבים וכן שלמים לא עמדו על סוף דעתו הקדושה ולענ"ד הד' ברורין כמו"ש דד' הרמ"ה רק היכא דמועל מצד נהנה אבל לא היכא דמועל מצד מוציא מרשות לרשות וא"ש בזה כל הקשיות שיש על הרמ"ה, ולפי"ז בקונמות דל"ש מעילה מצד מוציא מרשות לרשות אלא מצד הנאה לא משכחת מעילה באיסה"נ וז"ב בעזה"י

אך באמת עדיין יש מקום לקושית כת"ר דגוף היסוד שכתבנו בשם המל"מ דבאיסורי אכילה גרידא אין מעילה יש לסתור מירושלמי פ' אין בין המודר שלהי ה"ב דאיתא התם ר"ב ב"ח בעי נדר מן ככר מהו לחמם בו את ידיו ורוצה למפשט מהא דאמר ככר זו הקדש ואכלו בין הוא בין אחר מעל לפיכך יש לו פדיון וכו' לא אמר אלא אכלו הא לחמם בו את ידיו מותר, ודחה הירושלמי דהתם מיירי באומר לא אוכלנו ולא אטעמנו לא אסרו עליו אלא לאכילה עד כדון צריכא נדר מן הככר מהו לחמם בו את ידיו עכ"ל הרי מבואר בירושלמי דהא דאמר ככר זו הקדש מיירי באסרו רק לאכילה ואעפ"כ ס"ל לר"מ יש מעילה בקונמות וא"כ מבואר להדיא דבאכילה גרידא יש מעילה בקונמות וא"כ קושית כ"ת קמה וגם נצבה דהרי בקונם שלא אוכל נבילות איכא התחדשות קרבן מעילה

אמנם מה שנלענ"ד בקושית כ"ת דעיקר כונת הר"ן ז"ל דבשבועה כיון