כלי חמדה במדבר רעח

את"ד ולענ"ד כיון דמסוגי' שכתבנו לעיל מבואר להיפך ע"כ דאין זה כונת התוס'

אמנם כונת התוס' נראה לי דהנה רבא מיירי באומר ככר זו הקדש ואסר לה אכ"ע וא"כ אפי' לפ"ד התוס' דמיירי בקונם מ"מ כיון דלא אמר עלי מיירי בקונם כללי ורוצה לאסרה אכ"ע וא"כ שפיר הקשו התוס' אמאי בנטלה לאכלה מעל הא אא"א דבר שא"ש א"כ אכ"ע לא מצי אסר לה וא"כ ממילא אין הנדר חל דנדר שבטל מקצתו בטל כולו וזה נראה ברור בכונת התוס' בס"ד

אך לכאו' יש לסתור זה על פי מה שחקר בס' קול יעקב דהא דאמרינן דנדר שהותר מקצתו הותר כולו ה"ד היכא דניתר מקצתו בהתרת חכם משא"כ היכא דמקצתו אינו חל כלל לא אמרינן נדר שהותר מקצתו הותר כולו ועל מה שיכול לחול חל הנדר וא"כ ה"נ נהי דאסר לה אכ"ע מ"מ לגבי דידי' חל הנדר ושוב ל"ק קושית התוס'

אמנם באמת נראה דזה אינו דעד כאן לא כתב הקול יעקב דלא אמרינן נדר שהותר מקנתו הותר כולו היכא דלא חל כלל ה"ד דעכ"פ אותו המועט שחל הוא באופן שרצה שיחול ההקדש משא"כ אם עיד"ז שבטל מקצתו גם על המיעוט שיכול לחול ההקדש ישתנה הדין בו בכה"ג בודאי הקול יעקב מודה דבטל מכל וכל דבכה"ג לא רצה להקדישו וא"כ הכא כיון דהוא אמר ככר זו הקדש והי' רצונו לאסרו בקונם כללי דהוי קדושת בדה"ב ויש לה פדיון וא"נ דחל עליו בלבד יהי' דינו כקונם פרטי ואין לו פדיון ובכה"ג לא רצה לאסרו עליו וא"כ פשיטא דאמרינן דבטל כולו

אך יש לעי' עוד בזה דנהי דהקצוה"ח ס' קנ"ז כתב כן בפשיטות לחלק בין קונם כללי לפרטי דבקונם כללי הוי קדושת בדה"ב ויש לו פדיון ובקונם פרטי אין בו פדיון מ"מ מד' רש"י והרשב"א שהביאנו לעיל מבואר להדיא דאפי' בקונם פרטי למ"ד יש מעילה בקונמות יש לו פדיון ודינו כקדושת בדה"ב וכן מבואר ברש"י יבמות ד' פ"ח ע"א ד"ה אי קסבר יש מעילה בקונמות דבקונם פרטי ג"כ הוי כי קדושת בדה"ב עיי"ש וא"כ שוב דמי ממש לנידון הקול יעקב וא"כ שוב לא אמרינן דבטל כולו והדר"ל הקשי' על התוס' אך לפ"ז באמת יהי' מוכרח מכאן כהצד השני דהקול יעקב דגם בכה"ג אמרינן דבטל כולו

ובח' למס' שבועות (ד' כ"ג ע"א) בתוס' ד"ה כגון דאמר שלא אשתה כתבנו לה"ר ברורה שדעת הרשב"א ז"ל דגם בנדר דבטל מקצתו מצד דאין לו חלות כלל בטל כולו מד' הרשב"א שם שכ' בזה"ל איכא למידק לדעת רש"י ז"ל שכ' למטה גבי לא אוכל ואכל נבילות וטריפות דאפי' באומר סתם שלא אוכל מיקרי כולל א"כ הכא באכל ושתה לחייב תלת חד אאכילה ושתים אשתי' כשחזר ואמר שלא אוכל הרי אסור בשתי' וכולל דברים לי כגון אכילה עם שתי' ולחייב תרתי אשתי' ואולי במתניתן תנן אכל ושתה חייב שתים וכו' וכו' וא"נ תנא דמתניתן ל"ל כולה. וחזרני בי דאפי' אכל ושתה אינו חייב אלא אחת עכ"ל הרשב"א

והנה רבים וכן שלמים הבינו בכונת הרשב"א שעיקר קושיתו דיתחייב ע"ז שנשבע אח"כ שלא אוכל אם אכל ושתה שתים ומצד השבועה הראשונה דשלא אשתה אחת הרי כאן שלש וע"ז תי' הרשב"א דאתי' כמ"ד דל"ל כולל וא"כ אין השבועה חלה על שתי' ואח"כ כתב על עיקר הקשי' דז"א דהרי אכל ושתה אינו חייב אלא אחת משום דהו"ל כאלו אכל ושתה בהעלם אחד וא"כ אינו חייב אלא אחת ועוד דאיך נתפייס הרשב"א ז"ל בזה דעכ"פ יקשה הא על שתי' בעצמו חייב שתים מצד שבועה ראשונה ומצד שלא אוכל דגם שתי' בכלל כמו"ש הרשב"א בעצמו בר"ד וא"כ