כלי חמדה במדבר רעב

דמיפר נזירות אשתו תיתי במה מצינו מנדרים ותרצינן דה"א דדוקא נדרים משום דלא אית לה קיצותא אבל גבי נזירות דא"ל קיצותא דסתם נזירות ל' יום אימא לא קמ"ל ועי' ברש"י ור"ן ותוס' ורא"ש שכולם נדחקו לפר כיון דסתם נזירות ל' יום ה"א דא"ז בגדר עינוי נפש וא"י להפר והדוחק מבואר ולמה לא פירשו כפשוטו כיון דבעל מיגז גייז וכיון דקיי"ל דאומר הריני נזיר יום אחד הוי נזיר שלשים יום דכללא הוא דנזירות שחל מקצתה חל כולה וא"כ ה"א דאין הבעל יכול להפר בנזירות כיון דעכ"פ עד השתא היתה נזירה ממילא היא נזירה ל' יום וקמ"ל הקישא דמה שנתבטל מכאן ולהבא ע"י הפרת הבעל מהני ומצאתי אח"כ שהרגישו בזה המחברים

אמנם להנ"ל כיון דהוי ילפינן במ"מ דבעל מיפר נזירות אשתו א"כ בסתמא כשנודרת בנזיר הוא ע"ד הבעל וא"כ ממילא מעקר עקר ואין חלות להנזירות כלל ול"צ הקישא דא"נ דיכול להפר לא יהי' חלות להנזירות כלל

ועפ"ז הי' מקום לומר גם בדעת הר"מ ז"ל דס"ל כן דלפי האמת דגלי קרא דבעל יכול להפר ממילא מעקר עקר מצד כל הנודרת ולכן ז"ד אם אינה עוברת על הנדר עד ששואלת את בעלה שפיר מעקר עקר משא"כ כשעוברת למפרע לא מבעי' במזיד והתראה הרי אומרת בפירוש שנודרת שלא ע"ד הבעל רק שרצונה לעבור על הנדר וא"כ נהי דמופר אח"כ אבל אינו מעקר עקר אך אפי' בשוגג לענין קרבן שמבואר מד' הר"מ שחייבת בקרבן מ"מ י"ל דכונת הר"מ ז"ל על שוגג באומר מותר עכ"פ נראה שאינה נודרת ע"ד הבעל ובכה"ג שפיר חייבת בקרבן מעילה דבה"ג שאינה נודרת ע"ד הבעל רק מיגז גייז אבל כל זה דוחק בדעת הר"מ ז"ל והמעי' בלשון הר"מ ז"ל בפה"מ יראה להדיא דס"ל דבכח הפרה דקרא הוא שהבעל מעקר עקר ולכן בעל שאמר בלשון חכם לא מהני ובאמת צע"ג שלשון הר"מ ז"ל נראה דחכם גרע מבעל שאינו מתיר אלא מכאן ולהבא והרי הר"מ ז"ל בעצמו פסק להיפוך דחכם עוקר למפרע ובעל מיגז גייז ונפ"מ מי שנדר בנזירות ואמר חבירו ואני דבהתרת חכם הותרו שניהם ובהפרת הבעל אינו מופר אלא לה דבעל מיגז גייז

ודרך פלפול י"ל בדעת הר"מ ז"ל דס"ל דבאמת החכם אינו מתיר אלא מכאן ולהבא אך ממילא נתעקר לגמרי משום דנדר שהותר מקצתו הותר כולו אמנם הבעל מעקר עקר מתחילתו אמנם אינו עוקר אלא מה שנוגע לאשתו אבל זולת זה לא מצי לעקור וכמו"ש הלח"מ בפי"ג ה"ב בדעת הר"מ ז"ל לפרש הך ענין דבעל מיגז גייז לדעת הר"מ ז"ל ולכן בהתרת חכם כיון דזה שנעקר הוא מכח היתר ולכן גם לענין חבירו אמרינן נדר שהותר מקצתו משא"כ בהפרת האב והבעל דהוא מכח עקירה וכמו שלא הי' לו חלות כלל לענין האשה בכה"ג לא אמרינן נדר שהותר מקצתו הותר כולו וכמו"ש בשעה"מ בשם הרב קול יעקב ז"ל ויש לדחות דסוף כל סוף כיון דהוא אמר רק ואני וכיון שבעל מעקר עקר לגבי דידה כאילו לא הי' חל כלל איך נוכל לומר דהוא נשאר אסור וצ"ע בכל זה

ולת' התוס' הא' דתרצו דבאמת הפרת נדרים של הבעל הוא מצד כל הנודרת ע"ד בעלה היא נודרת ואעפ"כ קיי"ל דבעל מיגז גייז צ"ל דאע"ג דנודרת ע"ד מ"מ אמרה תורה שא"י להפר אלא מכאן ולהבא ועי' בפרישה סי' רל"ד בשם הרא"ש דמבואר ג"כ דהן אב והן הבעל מפירין הנדרים משום דכל הנודרת ע"ד היא נודרת ומ"מ קיי"ל דמיגז גייז וצ"ע הרבה בבירור ענינים אלו מה שאין בכחי כעת והערותי בזה רק ראשי פרקים מה שאני נבוך בענינים אלו

ובחידושינו למס' נדרים (דף ט"ו ע"א) בר"ן ד"ה הלכה אסורה בהנאתו כתבנו על מה שתמה הר"ן על הר"ם ז"ל דס"ל דהמדיר לוקה אם מהנה אותה אבל היא אינה עוברת