כלי חמדה במדבר רעא

איכא רק עינוי מיעוט יכול להפר ה"ד אם הי' עינוי מרובה עיי"ש היטב עכ"פ נראה מדבריו דאם שוב ליתא לעינוי נפש שוב א"י להפר

ומכבר הערותי בד' הלמ"מ פי"ב מה' נדרים ה"א דפשיטא לי' שאע"ג שדעת הר"מ ז"ל דהאב יכול להפר כל נדריה מ"מ בנעה"מ דאב ובעל מפירין בשותפות א"י האב להפר אלא נדרי עינוי נפש ולכן דעת רבינו יחיאל דאפי' במת הארוס וחזרה לרשות האב אינו מיפר אלא נדרי עינוי נפש עיי"ש ולכאו' תמי' מאוד דמנ"ל זאת דילמא אה"נ דאפי' בשעת אירוסין האב יכול להפר כל נדרים ונפ"מ מקלש קליש או מיגז גייז וא"כ כשחזרה לרשותו ה"ה מופר לגמרי

ונראה דראיתו הוא דכמו דבעל א"י להפר כלל בלא שותפות האב כמבואר במשנה דנדרים ד' ע' דמת האב אין הבעל יכול להפר כלל וגם מקלש את הנדר לא מקלש וה"ה אב לבדו א"י להפר כלל אם אין הבעל יכול להפר ולענ"ד א"ר מבעל לאב דבעל שאני כיון דא"י להפר אלא נדרי עינוי נפש א"כ כשליתא לאב אפי' א"נ דיש לו כח להפר חלקו עכ"פ לא יהי' מופר לגמרי ואכתי תהי' אסורה באכילה ובהנאה בנדרה שעשתה וא"כ אין תועלת בהפרתו להסיר העינוי ההוא ושוב ל"מ הפרתו כלל דהוי כמו נדרים דעלמא משא"כ האב לדעת הר"מ ז"ל דיכול להפר כל נדרים נהי דבארוסה גלי קרא דא"י להפר לבדו כ"א בשותפות הבעל מ"מ גם בנדרים שאין הבעל יכול להפר יכול הוא להפר מצד כוחו ומקלש קליש הנדר מלאו לאיסור גרידא ונפ"מ טובא לכמה ענינים

היוצא לנו מזה דבהפרת הבעל אפי' א"נ דמעקר עקר מ"מ לאחר שעברה כל הנדר כ"ע מודים דל"מ הפרתו ומעתה י"ל שהכ"מ סובר שמ"ש הר"מ ז"ל בפי"ב הי"מ שנדרה ועברה על נדרה ואח"כ הפר לה הבעל לוקית היינו אם עברה כל נדרה דשוב ליכא מה להפר וא"ד להתרת חכם דפסק הר"מ ז"ל דאפי' אכלה כולה נשאלין עלי' אבל אם יש עוד חלות להנדר יכול להפר וע"ז כתב מרן הכ"מ ז"ל דדעת הרא"ש אינו כן אלא דפסק דמיגז גייז ולכן אפי' אם הבעל מיפר מכאן ולהבא מ"מ לוקית על מה שעברה על הנדר קודם התרה

איברא דזה טעות דהרי מבואר בר"מ ז"ל הדין גם בהפרת האב והרי האב יכול להפר כל הנדרים לדעת הר"מ ז"ל וא"כ א"נ דגם האב מעקר עקר כהתרת חכם אפי' בעברה על כל הנדר מהני הפרתו ומבואר מד' הר"מ ז"ל להיפוך אך באמת הענין מסובך עד מאוד כיון דקיי"ל דכל הנודרת ע"ד בעלה היא נודרת א"כ נראה מסברא דגם הבעל מעקר עקר כיון דנודרת ע"ד והבעל אינו רוצה בהנדר הוי כמו שהיתה תנאי בהנדר וא"כ ממילא הנדר בטל אם אינו רוצה בהנדר ועי' בתוס' נדה ד' מ"ו ע"ב בד"ה כדר"פ שהקשו דא"כ למה לי קרא דבעל יכול להפר נדרי אשתו ות' שני תירוצים א' דהקרא צריך רק באם אמר קיים ליכי שוב א"י להפר ב' תרצו דר"פ דאמר כל הנודרת ע"ד בעלה היא נודרת הוא אליבא דאמת דתוה"ק נתנה כח לבעל להפר נדרי אשתו וא"כ יודעת היא דבלי רצון בעלה לא תוכל לנדור ממילא נודרת היא ע"ד לכן אפי' אם באמת אינו בעל מה"ת יכול להפר כיון דנודרת ע"ד שקסברה שהוא בעל

והנה לתי' זה של התוס' א"ש הכל די"ל דפי' הגמ' דבעל מיגז גייז היינו בכח התורה ונפ"מ דאם בפירוש אמרה בשעת הנדר שנודרת שלא ע"ד דאז אין הבעל עוקר למפרע אלא מכאן ולהבא אמנם בסתמא אמרינן כל הנודרת ע"ד בעלה היא נודרת ושפיר נעקר הנדר למפרע דא"ל חלות כלל כיון דנודרת ע"ד והוא אינו רוצה בהנדר

ועפי"ז י"ל מה שקשה לכאו' על רבותינו הראשונים ז"ל בנדרים ד' ד' ע"ב דמקשינן בגמ' דלמה לי הקישא נזרות לנדרים לומר דכשם שבעל מיפר נדרי אשתו ה"ה