כלי חמדה במדבר רע

בידם להפר מטעם שכל אשה ברשות בעלה או ברשות אבי' ואין כח בידה לעשות קטנה או גדולה בלתי הסכמתם ודומה כאילו התנו בשעת הנדר ע"מ שיסכימו הבעל או האב וכשאינן מסכימים אז למפרע בטל הנדר מעיקרו כי מסתמא ע"ד נדרה או כאילו נדרה ע"ד כך כל איש מישראל הוא ברשות ב"ד ומחויב לעשות ככל אשר יורו לו הב"ד וכל נודר דומה כאילו התנה בשעת הנדר ע"מ שיסכימו הב"ד עמו וכשאין מסכימים נעקר הנדר מעיקרו וכו' ומה שהבעל ואב בלשון הפרה וחכם בלשון התרה לפי שהאשה יותר רשות בעלה ואבי' עלי' ממה שכל ישראל ברשות ב"ד ע"כ המה בלשון המורה על ביטול הנדר מעיקרו כאילו לא הי' שם נד כלל אבל לשון התרה מורה על דבר שהי' נאסר בו מתחילה זמן מה ואותו איסור הותר כי אינו מופר מכל וכל שהרי הדבר תלוי בחרטה עכ"ל מבואר בדה"ק דענין התרת חכם והפרת האב והבעל ענין אחד הוא אלא דמשום דאב ובעל א"צ חרטה נקרא הפרה משא"כ בחכם דצריך חרטה נקרא התרה

אך לכאו' זה היפוך הלכה דהרי קיי"ל חכם מעקר עקר ובעל מיגז גייז ואינו עוקר למפרע איברא דמקור דברי הכלי יקר בענין זה דבעל ואב יותר עוקרין מחכם מבוארין בר"מ ז"ל בפי' המשניות נדרים ד' ע"ו ע"ב וז"ל אם אמר החכם לאותו שמתיר נדרו מופר לך או מה שמורה על ענין זה או אמר הבעל לאשתו שרי לך או משמעות זה הכוונה אינו כלום לפי שהם אמרו חכם שאמר בלשון בעל ובעל שאמר בלשון חכם ל"א כלום ולשון ספרי חכם מתיר ואין בעל מתיר בעל מיפר ואין חכם מיפר לפי שענין הפרה ביטול שבועה מעיקרא וכאלו לא היתה כלל וזה לא יעשנו זולתי האב והבעל לפי מה שנתבאר בתורה ובש"ס וענין השאלה לחכם שאנו קורין אותו היתר נדרים הוא שיתיר השבועה הנקשרת והמחויבת ויסתלק דינה מן העתיד וזה לא יעשנו זולת חכם מומחה או שלשה הדיוטות כמו שזכרנו לפי מה שבאה לנו בקבלה לא יחל דברו הוא אינו מיחל אבל אחרים מוחלין לו עכ"ל

מבואר מד"ק כמו"ש הכלי יקר ז"ל ועי' בר"מ ז"ל ה' נדרים פי"ב הי"ט שפסק נדרה ועברה על נדרה קודם שיפר לה אבי' או בעלה הר"ז חייבת ע"ד שעברה בו אם מלקות מלקות ואם קרבן קרבן וכתב הלח"מ ז"ל פשוט כיון דהוא פוסק בעל מיגז גייז כמו שיתבאר לכך אינו מועיל הפרה לפוטרו ממלקות ובפי"ג ה"ב כתב בזה"ל שאין האב והבעל מתיר כמו החכם אלא עוקר הנדר מתחילתו ומפירו ועיי"ש בכסף משנה שכ' שדעת הר"מ ז"ל דחכם עוקר הנדר מעיקרו אבל דעת הרא"ש בפסקיו אינו כן ולכן ס"ל דאם עברה על נדרה ואח"כ הפר לה בעלה לוקה משא"כ בחכם עכ"ל ותמי' מאוד על מרן ז"ל הלא בר"מ ז"ל ג"כ מבואר ד"ז אע"ג דפסק מעקר עקר (ועי' בלח"מ שם שכ' ג"כ דדעה הר"מ ז"ל דמעקר עקר וסותר עצמו מני' ובי') שו"ר במל"מ הרגיש בזה על מרן הכ"מ ז"ל אמנם לא נחית כלל לבאר דעת הר"מ ז"ל

והנה לכאו' עלה בדעתי בישוב דעת מרן הכסף משנה בדעת הר"מ ז"ל דהנה אפי' א"נ דגם הבעל מעקר עקר מ"מ יש חילוק בין הפרת הבעל להתרת חכם לפי"מ דקיי"ל כאמימר דאכלה כולה ג"כ נשאלין עליו כיון דנפ"מ למלקות או לקרבן מ"מ נראה דז"ד בהתרת חכם אבל בהפרת הבעל כיון דא"י להפר אלא נדרי עינוי נפש ודברים שבל"ב ה"ד אם אכתי לא אכלה כולה אבל כשאכלה כולה ושוב ליתא דברים שבל"ב ונדרי עינוי נפש שוב אין הבעל יכול להפר ואינו דומה להתרת חכם דאמרינן שפיר כיון דבכל הנדרים עוקר נדר מעיקרו לכן אם יש עוד חלות להתרה יכול להתיר משא"כ בבעל כיון דא"י להפר אלא נדרים שיש בהן ע"נ או דברים שבל"ב א"כ כשכבר עברה על כל הנדר נראה דא"י להפר ועי' במל"מ פי"ד מה' נדרים שכ' דאע"ג דמהא דנזרק עלי' אחד מן הדמים משמע דאפי' אם