כלי חמדה במדבר רסט

ובתוס' רי"ד שתמה מאוד בזה דמה מועיל היתר חכם בלחוד בלא חרטת הנודר עכ"פ מבואר דלפ"ד רש"י ד' המבי"ט הוא פלוגתא דפותחין בחרטה וא"כ מאי מקשה הגמ' כ"כ על ר"א וכי היכן מצאנו שזה אוסר וזה מתיר דילמא ר"א ס"ל כמ"ד אין פותחין בחרטה וא"כ שפיר מצאנו בנדרים שזה אוסר וזה מתיר

אך ד' רש"י ז"ל נראה לת' דהנה המבי"ט בת' הנ"ל בתחילת דבריו הרגיש שלכאו' נסתרין דבריו מחגיגה ד' י' דאיתא התם תני' ר"א אומר יש להם על מה שיסמוכו שנאמר כי יפליא כי יפליא ש"פ אחת הפלאה לאיסור ואחת הפלאה להיתר ופי' רש"י ז"ל שחוזר ומפרש אותה לפני חכם ואומר כן נדרתי ולדעת כן נדרתי אבל לדעת כן לא נדרתי והרי הוא בא לידי חרטה ומתוך כך בא לידי היתר עכ"ל ר"י אומר יש להם על מה שיסמוכו שנאמר נשבעתי וכו' ועי' ברש"י עד דאתי שמואל ואמר אבל אחרים מוחלין לו דמשמע דקאי אחרטה כמו ר"א דמיירי ע"י חרטה וכתב לת' דהיא רק אסמכתא על הקרא כיון דמדרבנן צריך חרטה אבל מה"ת אה"נ דמותר בלא חרטה עיי"ש במבי"ט שהאריך בזה

ולפי"ז אומר אני דרש"י ז"ל פליג בזה על המבי"ט וס"ל דר"א ושמואל בהא פליגי אי צריך חרטה או לא ולר"א דדרש מכי יפליא ס"ל באמת דצריך חרטה מה"ת אמנם לשמואל שפיר י"ל דא"פ בחרטה וז"ב ואמת בדעת רש"י ז"ל

ולפי"ז א"ש מאוד מה דמקשינן על ר"א וכי היכן מצאנו שזה אוסר וזה מתיר דר"א לשיטתו בנדרים תלי' עיקר בחרטה דדרש מכי יפליא כנ"ל וא"ש דאין החכם מתיר כלום אלא בחרטה

ובזה מתורץ ג"כ קושית החכם הנ"ל בס' נפ"ח מהא דמקשינן בנדרים על ב"ש ראשי מטות בש"ח ל"ל ולפי הנ"ל א"ש דר"א שמותי הוא וכיון דר"א סובר דעיקר תלי' בחרטה ה"ה ב"ש ושפיר אין שאלה בהקדש מה"ת ומקשה הג' שפיר אבל לדעת המבי"ט דסובר להדיא דגם לר"א דדרש מכי יפליא מ"מ מה"ת מהני היתר חכם גרידא התמי' עצומה מגמ' גיטין הנ"ל דמקשינן וכ היכן מצאנו שזה אוסר וזה מתיר

והנה זה איזה שנים הצעתי קושי' זו לפני כבוד ידידי כנפשי הג' המנוח מוה' אביגדור יהודה זצ"ל האב"ד דקויל ולגודל אהבתינו אעתיק פה מה שהשיב לי בזה וז"ל ואשר הקשה כת"ה יצ"ו על תשו' מבי"ט סי' צ"ח דהיתר חכם מהני אף בלא פתח מסוגי' דגיטין והאריך בזה. קושיתו הוא קושי' חזקה ואין בידי לתרצה ע"ד פשוט

ולעייל פילא בקופא דמחטא אולי י"ל עפ"י פלפול קצת דסברת המבי"ט דס"ל דחכם מתיר בלא חרטה כיון דדיני חרטה בנדר דאחרים מוחלין לו הרי גילתה התורה ונתנה רשות לב"ד או אחד מומחה להתיר וכדילפינן בב"ב ד' ק"כ ע"ב וד' קכ"א מש"ח ומעיבור שנים א"כ ממילא כל הנודר על דעת התורה הוא נודר ותולה נדרו בהם אם ירצה הוא שיהי' הם מוחלין לו וכו' מעתה זה סברת המבי"ט דכשהוא רוצה שהחכם יתיר יוכלו להתיר שכך הי' בתחילת הנדר על תנאי זה והוי כהך דעל דעת בעלה היא נודרת רק באשה יכול הבעל להתיר בע"כ של אשה וכאן הי' התנאי אם יהי' ברצונו ולהכי לא בעי חרטה והנה בנדר על תנאי כבר האריכו אם מהני תנאי הואיל דלא מצי משוי שליח ובת' בשמים ראש ס' ר"ד כתב דלכן מהני תנאי משום דהוי כנדרו ופתחו עמו נמצא ממילא דהוי רק מתורת פתח וצדקו שוב ד' הגמ' דאין החכם מתיר רק הנודר עכ"ל אלי כתוב

והנה מ"ש בטעם התרת חכמים דהיא היא אותו ענין שהאב והבעל מפירין נדרים הנה דבר זה מבואר בכלי יקר פ' מטות ויען שד' צ"ע טובא לזאת הנני להעתיק בזה דבריו היקרים ולבאר אותם וז"ל הג' בעל כלי יקר ז"ל טעם להיתר נדרים ביחיד מומחה או בג' הדיוטות אנו למדין מן הפרת האב והבעל כי כשם שהאב והבעל לכך יש