כלי חמדה במדבר כז

לא למד אלא ממנ"ח דהי' בימי המלואים ג"כ (דנראה פשוט דמיד בתחילת משיחתו של אהרן הי' צריך להקריב בכל יום מנ"ח) וזה לא הי' מקרבנות של שעה והי' כשרה האפיי' בכל אדם ושפיר הוי מלאכה וילפינן מינה דאפיי' הוי מלאכה במלאכת שבת

וי"ל בזה גם מה שהקשה בס' אגלי טל דא"כ דילפינן מקרבנות א"כ מה זה דפליגי רב ושמואל שוחט משום מאי מחייב והא שוחט בעצמו הוי במשכן בקרבנות. אמנם לפ"ד י"ל לפמ"ש האחרונים דבמשכן היתה שחיטה עבודה והי' צריך כהונה דוקא בשחיטה (ועיין לקמן בפ' בהעלותך שכתבנו שכן נראה מד' רבותינו בעלי התוס' בס' פענח רזא בקרא דצאן ובקר ישחט להם דלכ"ע הי' שחיטה עבודה במדבר אפי' לר"י דבשר תאוה אסור הי' להם עיי"ש ואכמ"ל בזה). וא"כ אותה שחיטה בקרבנות אם היו שוחטים זרים היו מקלקלין בשחיטתן כיון דהי' דינם להשרף ככל קדשים פסולים ובכה"ג דאותה מלאכה שהיתה במשכן אם נעשה אותה אנחנו נהי' פטורין משום מקלקל ל"ש ללמוד ממלאכת המשכן לכן מוכרח הגמ' לומר משום נ"נ או משום צובע דהי' מלאכה ותיקון בכל אדם ויש לדחות כ"ז כמובן דאינו בגדר מקלקל וכמ"ש לעיל. אך הקושיא משוחט בלא"ה י"ל לפ"מ שכ' הפנ"י ביצה בסוגי' דמתוך דבשחיטת קדשים כיון דצריך לדמו יש מלאכת מפרק ג"כ עיי"ש. א"כ שפיר מקשינן בגמ' על המשנה דקתני והצד "צבי" והשוחטו דע"כ מיירי בשחיטת חולין דחי' פסולה להקרבה היכן הוי במשכן דא"ל משחיטת קדשים די"ל דשם אין המלאכה מצד השחיטה אלא מצד הפירק את הדם מצואר הבהמה ולא גרע מחולב דהוי מפרק אע"ג דאינו חובל כלל ואין לומר הא צבי חייב בכיסוי וא"כ ג"כ צריך לדמו ז"א דאם ליכא דם א"ח לכסות וא"כ בשחיטת חולין אין לו צורך בדמו. ויש לפלפל דעכ"פ רוצה שיהי' דם משום מצות כיסוי וא"כ לא גרע מרצונו דצביעה דחייב עלי' לרב ואכמ"ל בזה

והנה כ"ז כתבתי לפלפולא בעלמא ולא נכחד ממני כל מה שיש לפקפק בכ"ז כי כתבתיו רק לפלפול התלמידים כי יש בו איזהו סברות שראוי לפלפל בהם בפרט מ"ש די"ל דאפי' אם ילפינן מקרבנות מ"מ לא ילפינן ממלאכה שהי' לצורך קלקול שי"ל בזה מה שאני מתקשה מאוד לשיטת הפוסקים דקצירת עצים לא הוי אלא תולדה כיון דלא היתה במשכן ועיין מ"ש רבינו הגדול שליט"א בס' אגלי טל במלאכת קוצר אות א' שהסביר הדברים גם לשיטת רה"ג ז"ל דהי' קצירה במשכן לצורך קרבנות מ"מ קצירת עצים דאינו קצירה אלא לצורך וא"ד לקצירת תבואה דהוי קצירה בעצם זה לא הי' במשכן. ואני מתפלא על עצמי הא הי' צריך עצים למערכה והי' קרב בכל יום שני גזרי עצים וזה הוא קרבן וא"כ הי' צריך קצירת עצים במשכן וזהו תימה רבה לענ"ד. אמנם לדברינו י"ל כיון דקצירת עצים במשכן הי' רק לעצי המערכה וא"כ הוי הקצירה לצורך קלקול וא"כ א"ז בגדר מלאכה ולפ"ז יהי' תלי' דין זה דקצירת עצים אם הוי אב או תולדה בפלוגתת מקלקל בהבערה אם הוא חייב או פטור ויש הרבה לפלפל בזה וכתבתי רק להעיר לבב המעיין

אמנם בעיקר ד' רה"ג ז"ל אם נרצה לעשות שלום בין כל הפוסקים אולי י"ל דאין כונת רה"ג ז"ל לומר דילפינן מזה מלאכת שבת ממה שהיו המלאכות אלו בקרבנות שבזה מודה לש"ס דילן דלא ילפינן אלא ממלאכת המשכן רק דכונתו כמ"ש השטמ"ק ב"ק (דף ב' ע"א) באמצע ד"ה אמאי קרי לי' אב שכ' שם לפרש ד' התוס' ועוד דנוטע ומבשל א"צ להתרות בהם משום אב עיי"ש היטב שכ' בזה"ל ומה שמנה זורע