כלי חמדה במדבר כו

דיש לעיין לפמ"ש האחרונים דב"נ האוכל קדשים ח"מ משום גזל גבוה א"כ לא תיקן כלל אף לב"נ)

אך יש שתי תשובות בדבר. א' כיון דכל הקושי' רק למ"ד מקלקל בהבערה חייב ולדידי' ה"ה מקלקל בחבורה חייב דדא ודא אחת הוא כיון דתיקון מצוה לא הוי תיקון ממילא נשמע מהא דצריך קרא ביום ואפי' בשבת דמקלקל בחבורה חייב וא"כ שפיר גם השחיטה מלאכה וא"כ ממ"נ צריך קרא דבמועדו דשחיטת תמיד דוחה שבת. ב' י"ל דבכל הקדשים אפי' עולות כיון דעורותיהם לכהנים א"כ איכא תיקון בשחיטה וזריקה לצורך העורות שיהיו הכהנים מותרין בהעורות דעתה כשהוא הקדש הרי עורות התמידין אסורין בהנאה וא"כ הוי השחיטה לצורך תיקון ולכן בזבחים הוי תמיד השחיטה תיקון כיון דאינו לצורך זריקה והקטרה בלבד כ"א להתיר הבשר לכהנים או עורותיהם. ומעתה נאמר דז"ד בזבחים. אבל במנחות דהוי רק תיקון להקטיר הקומץ ולהתיר השיריים א"כ ז"ד במנחות יחיד או במנחות ציבור משא"כ מנחת חביתין שנאמר בהם כליל תקטר א"כ הוי האפיי' רק לצורך קלקול ונהי דהקטרה עצמה הוי מלאכה וחייב עלה כיון דמקלקל בהבערה חייב אבל על האפיי' הא הוי מקלקל כיון דאינו כ"א לצורך הקטרה ע"ג המזבח ואינו לשום תיקון אחר (ועיין במנ"ח מצוה רצ"ח מה שמפלפל בברייתא דבישל גה"נ בחלב ביו"ט דיהי' פטור משום יו"ט משום דהוי מקלקל אך התם רוצה לאכלו ובעצם אינו קלקול כמו שהאריך שם משא"כ הכא כיון דכונתו רק לשרפו ע"ג המזבח ובעצם הוי ג"כ איסוה"נ גם הג' ז"ל מודה דאינו בגדר מתקן והבן)

ונראה דרה"ג ז"ל ס"ל להלכה כמ"ד מקלקל בהבערה פטור דהכי קיי"ל וא"כ ע"כ צ"ל דתיקון מצוה הוי תיקון וא"כ ה"ה הקטרת המנחה הוי מתקן ושוב הוי אפיי' מלאכה ושפיר כתב דהי' במשכן אפיי' במנחת חביתין. אמנם בש"ס דרוצה הגמ' שיהי' א"ש גם למ"ד מקלקל בהבערה חייב שפיר מקשינן נקיט תנא אופה דלא הי' במשכן כיון דלדידי' לא הי' אופה במשכן כיון דלא הי' במשכן אלא בחביתין ואינה מלאכה כיון דהוי לצורך קלקול כנ"ל

אך לכאורה זה טעות דהרי במלואים הי' מלאכת אפיי' ובישול בסל המצות ואיל המלואים דהי' נאכל לאהרן ובניו וא"כ הדרא הק"ל הא הי' אפיי' ובישול במשכן במלואים. אמנם י"ל בזה עפמ"ש הרמב"ן ז"ל בפ' תצוה בקרא ובשלת את בשרו במקום קדוש להסתפק דהי' הוראת שעה דבישול בשר מלואים הי' צריך כהונה דוקא. ולפ"ז נראה ברור דה"ה אפיית המנחות דכתיב בהו סולת חטים תעשה אותם היו צריכין כהונה דדין הבשר והלחם אחד הוא כמפורש בתוה"ק וא"כ ל"ש ללמוד מהקרבנות של מלואים ולומר הם בשלו ואתם לא תבשלו או הם אפו ואתם לא תאפו בשבת ז"א דאותה האפיי' והבישול שהי' ע"י מרע"ה היינו בשר ולחם המלואים לא הי' איסור על ישראל מצד מלאכת שבת כיון דאם הם יבשלו את הבשר והלחם יפסל ויהי' דינו בשריפה א"כ יהיו מקלקלין ואינו מלאכת מחשבת ול"ש ללמוד מזה מלאכת שבת ודוקא מלאכה הכשרה בכל אדם אע"ג דהיתה אסורה בזרים מ"מ כיון דא"א למהדר עובדא והיינו הורדת קרשים מעגלה וכיו"ב אע"ג דהי' המצוה בלוים מ"מ גם לישראל אסור משום מלאכה כיון דבדיעבד אם יעשו אותה זרים יהי' תיקון וכן אפיית המנ"ח והלחה"פ דכשר בכל אדם שפיר י"ל הם עשו כן ואתם אל תעשו כן בשבת וילפינן מזה דהוי מלאכה. משא"כ אם אותה מלאכה שהי' במשכן הי' צריך כהונה דוקא דהי' בגדר עבודה ל"ש ללמוד מזה לענין שבת דהוי מלאכה וזה נכון בסברא. ולכן רה"ג ז"ל