כלי חמדה במדבר רסח

בע"ח ומה בכך דיאסור נכסיו בקונם אך י"ל אחת משני אלה אחד דאכתי יש לו עצה שיאסור נכסיו ע"ד רבים דל"מ התרה ועוד י"ל כמו ששמעתי בשם הגאון מוהר"ד ז"ל מלאסק דכונת התוס' לפ"מ דמבואר במחנה אפרים דלמאי דקיי"ל כבר פדא בנדרים כ"ט דפדאן חוזרות וקדושות עיי"ש ה"ה בנודר לכשיתשל יחול עליו מחדש וכן לעולם ל"מ התרה כיון דקיי"ל דאין מתירין את הנדר עד שיחול א"כ לא יכול להתיר לו מה שיחול אחר ההתרה וא"כ לא משכחת התרה לעולם לנדר זה ושפיר הקשו התוס' דאית לי' עצה לאסור באופן כזה דלא יהי' מהני התרה ודפח"ח

אך א"נ דכונת התוס' באופן זה י"ל בפשיטות קושיתך דהנה בת' גנת ורדים הספרדי כלל ב' ס' ב' כתב הג' מוהר"מ בן חביב ז"ל להקשות בהא דקיי"ל דאין מתירין את הנדר עד שיחול ואמאי הא קודם חלות הנדר אפי' בלא התרה יהי' יכול לחזור בו כמו"ש הרשב"א באומר שור זה הקדש לאחר ל' יום בתוך ל' יכול לחזור בו ומנ"מ אם אמר שור זה הקדש או אומר ככר זה קונם לאחר ל' ואמאי אין מתירין את הנדר עד שיחול ועיי"ש דמחדש דהא דאין מתירין את הנדר עד שיחול הוא רק מדרבנן אבל מה"ת אף התרה ל"צ ובאמ"ב דיני נדרים הביא דבריו

ומעתה לק"מ מה שהקשית דהא דהתוס' הקשו דכל בע"ח יוכל לאסור כל נכסיו בקונם ה"ד לפי האמת דחז"ל חדשו דאין מתירין את הנדר עד שיחול ואית לי' עצה להפקיע ע"י קונם ומוכרחין לת' דאלמוהו ואין הנדר חל כלל משא"כ מד"ת ל"צ לבא לאלמוהו כלל דבלא"ה לא יוכל להפקיע ע"י קונם כיון דיהי' כופין אותו שישאל על נדרו וז"נ בס"ד

ולא נשאר לנו אלא מ"ש באופן הא' דאכתי יש לו עצה לאסור נכסיו עד"ר דל"מ התרה אך לפמ"ש לעיל דלהמבי"ט הא דל"מ התרה בנדר עד"ר היא רק מדרבנן אבל מדאורייתא מהני התרה א"כ מה"ת ליכא עצה כלל ול"צ אלמוהו כיון דתמיד יהי' כופין אותו להתיר את נדרו כנ"ל

אך אכתי יש לעי' בזה לפמ"ש לעיל בשם מורי ז"ל דהמבי"ט מודה דאינו נעקר למפרע והיכא דצריך שיהי' נעקר למפרע גם המבי"ט מודה דבעי פתח חרטה ולפ"ז בנדר ע"ד רבים ל"מ התרה מה"ת שיהי' נעקר למפרע וא"כ אכתי יקשה הא יכול להבריח גם בקרקע ע"י נדר עד"ר ואין לומר דמה"ת מהני התרה ז"א כיון דעכ"פ לא יהי' נעקר למפרע וא"כ השיעבוד דלמפרע נפקע ועתה מתחיל שיעבוד חדש והו"ל דאקנה ודאקנה אינו משועבד מה"ת לדעת הרבה פוסקים אף אם אמרינן ש"ד וא"כ אכתי קשה איך אמרינן ש"ד הא יכול להבריח ע"י ד"ר כנ"ל ואע"ג דכופין אותו שיתשל שוב לא יהי' משועבד מה"ת מצד דהוי דאקנה אם ימכור אח"כ לאחר אמנם לפמ"ש דהמבי"ט סובר דאף למפרע נעקר ע"י התרת חכם בלחוד א"כ מה"ת תמיד אין יכול להבריח דגם בעד"ר כשישאל יהי' נעקר למפרע ויהי' משועבד מה"ת וא"ש החילוק בין קרקע למטלטלין

ח) אך מה שאני מתפלא על המבי"ט שלכאו' עומדת לנגדו גמ' ערוכה גיטין ד' פ"ג ע"ב דמקשינן בגמ' על ר"א וכי היכן מצאנו שזה אוסר וזה מתיר ומקשינן ולא והרי נדרים שזה אוסר וחכם מתיר ותרצינן הא אמר ריו"ח אין החכם מתיר כלום אלא בחרטה הרי מבואר להדי' דמה"ת בעי חרטה ול"מ התרת חכם לחודא דאל"כ הרי מצאנו מה"ת זה אוסר וזה מתיר והוא תמי' רבה לשיטת המבי"ט הנ"ל

שבתי וראיתי שקשי' זו לא על המבי"ט בלבד תסוב כי אם גם על מאור עינינו רש"י ז"ל דהנה ברש"י עירובין ד' ס"ד ע"ב מבואר דהא דפליגי אי פותחין בחרטה או לא הכונה אי צריך חרטה דמ"ד אין פותחין בחרטה ס"ל דא"צ חרטה כלל רק היתר חכם לחוד סגי לי' אע"פ שאינו מוציא לו טעם עקירה ועי' בתוס' שדחו פי' רש"י