כלי חמדה במדבר רסז

שאלה בחרטה דהנה לכאו' יש לעי' איך מהני שאלה בחרטה כיון דאינו טעות אלא מבטל שם תרומה ע"י חרטה וא"כ הו"ל כאלו מבטל התרומה בחולין שכ' האבני מלואים ז"ל דאסור מה"ת מצד דהוי בגדר מאבד את התרומה בשלמא כששואל ע"י פתח הרי הוא טעות משא"כ בשאלה ע"י חרטה קשה כנ"ל

אך י"ל כיון דמוכרח להפריש תרומה אחרת הוי רק כמחלל הקדש על דבר אחר ואע"ג שאינו בב"א מ"מ י"ל דאינו בגדר מאבד ומעתה ז"ד בתרומה אבל בתשלומי תרומה אם יתשל בחרטה ולא יפריש אחרת כמו בספק כנ"ל שוב אסור לתשל מצד מפסיד תרומה וזה הערה גדולה:

וי"ל בזה מה שיש להקשות בעירובין (דף ל' ע"ב) דסומכוס ס"ל דלנזיר ביין מערבין משום הואיל אב"מ אבל לישראל בתרומה לא משום דהדרה לטיבלה ותמה במנ"ח הא משכח"ל לישראל בתרומה בתשלומי תרומה דנעשה חולין אך זל"ק די"ל דסומכוס ס"ל כמ"ד דתשלומי תרומה נתינתן מקדשתן וא"כ ל"מ שאלה כיון דע"כ כבר בא ליד כהן אך זה הוא שקשה דמשכח"ל לישראל בתרומה בתשלומי תרומה דצריך להפריש וא"ב נתינה לכהן כנ"ל דבכה"ג הפרשתו מקדשתו לכ"ע ושפיר מהני שאלה אמנם להנ"ל א"ש דתשלומי תרומה דא"צ נתינה לכהן שוב כשמתשל בחרטה אסור מצד מאבד דיש לומר דשאלה אינו בגדר מאבד כיון דזה מגדר התרומה והקדש דיש כח לשאול עליהם ויש להאריך בזה הרבה ואכ"מ

אך באמת בעיקר היסוד שכ' מורי ז"ל בדעת המבי"ט דאינו מתיר אלא מכאן ולהבא לענ"ד המעי' במבי"ט יראה להדי' להיפוך דהרי מבואר במבי"ט שם חידוש דין דנהי דצריך היתר חכם מה"ת ה"ד בלא פתח אבל בפתח כיון דהוי כנדר טעות מה"ת ל"צ היתר חכם כלל ורק מדרבנן צריך היתר חכם א"כ א"נ דהמבי"ט סובר דבלא פתח אינו נעקר למפרע כמו"ש מורי ז"ל בדעתו א"כ אכתי יקשה ראשי מטות בשחוטי חוץ למה לי בלא פתח לא מהני התרה בהקדש אף לב"ה כיון דאינו נעקר למפרע ובפתח שוב ל"צ התרת חכם לב"ה כיון דס"ל הקדש טעות אינו הקדש א"כ ראשי המטות למה לי

לכן נראה ברור דהמבי"ט סובר דחכם מתיר למפרע אף בלא כלום כיון דאמרה תורה אבל אחר מיחל דברו וכיון דהדיבור נתחלל ממילא נעקר למפרע וא"כ מבואר להדי' בדברי המבי"ט דגם בהקדש מהני התרת חכם בלא פתח חרטה ונסתרו ד' מורי ז"ל והדר"ל קושית החכם הנ"ל א"כ מה מקשה הגמ' כיון דלב"ש מה"ת מהני שאלה בהקדש ואולי י"ל דקשית הגמ' דא"נ דראשי המטות אתי להורות דיש שאלה בהקדש אין סברא דרבנן יאמרו א"ש בהקדש כיון דבפירוש אמרה תורה להיפוך וכד' הטו"ז הידוע דהיכא דמפורש בתורה להתיר אין כח ביד חכמים לאסור יהי' איך שיהי' עכ"פ ברור הדבר שדעת מבי"ט דל"צ פתח חרטה שיהי' נעקר למפרע וגם בהקדש חכם מתיר בלא פתח ועי' בכ"ז

ז) וזה מקרוב השבתי לח"א ששאל לדעת הפוסקים דס"ל שיעבודא דאורייתא במקרקע אבל במטלטלין של"ד והטעם דבקרקע דא"י להבריחם סומך דעתו עליהם משא"כ מטלטלין דאינו סומך דעתו עליהם כיון דיכול להבריחן של"ד והרי בתוס' כתובות (דף נ"ט ע"ב) הקשו לרבא דס"ל קונמות מפקיעין מידי שיעבוד א"כ כל לוה יאסור נכסיו על המלוה בקונם ות' דאלמוהו רבנן לשיעבודא דבע"ח וא"כ מה"ת יכול להבריח אף קרקע ע"י קונם וא"כ מה בין קרקע ומה בין מטלטלין ויפה הקשה

והשבתי דבאמת קושית התוס' צריך מובן איך יכול להפקיע ע"י שיאסר נכסיו בקונם הא הב"ד יכופן אותו לשאול על נדרו כדי שיקיים המצ"ע דפריעת