כלי חמדה במדבר רסו

בחרטה שאינו נעקר למפרע רק מעתה הם נעשין טבל אם החולין נעשין עתה טבל כיון דכבר נפטרו ונעשין חולין וא"כ מה בכך דשואל עתה על התרומה איך חל עתה מחדש שם טבל על החולין ואפי' אם נימא דבטבל לתרומה כיון דא"צ שיעור דגם כ"ש מחויב בתרומה שפיר אמרינן כיון דעתה נפקע שם תרומה מהתרומה אע"ג דאינו נפקע אלא מכאן ולהבא מ"מ גם החולין הדרה לטיבלא מה שלענ"ד יש לעי' בי' דמה בין זה לתרומה שבטלה אח"כ בחולין אחרים דג"כ נפקע שם תרומה ממנה למ"ד איסור נהפך להיות היתר מ"מ פשיטא דלא נפקע שם חולין מהנשאר ודוקא בתרומה שחזרה למקומה ס"ל לר"ש דהדרה לטיבלא אבל לא בשנתבטלה בחולין אחרים

אך אפי' אם נאמר דל"ד שאלה לביטול לענין זה מ"מ כ"ז בתרומה אבל בחלה דאינה טובלת אלא כשיש בה כשיעור המחייבתה בחלה א"כ כשהפריש ממנה חלה ונשארת העיסה פחותה מכשיעור ואח"כ שואל על החלה בחרטה באופן שאינו נעקר למפרע אלא מכאן ולהבא איך חל על העיסה שם חלה כיון דעתה לית בי' שיעורא וא"כ איכא תמיד פסידא להקדש ושוב ל"מ שאלה אלא בפתח ונסתרין ד' מורי הג' ז"ל שכ' בפשיטות דר"א דס"ל בסוגי' דהואיל דל"ת לה שם עד שתאפה מצד הואיל אב"מ אע"ג דר"א שמותי וא"ש בהקדש מ"מ בחלה דל"ש בי' אמל"ג כיון דל"ל פסידא מהני שאלה בחרטה וגם לב"ש מהני שאלה ולדברינו נסתר זה כיון דאין אופין יותר משיעור חלה שפיר יכול לקרות שם ולהפריש העיסה דל"ש לומר הואיל אב"מ כיון דיהי' פסידא אם יפריש העיסה וצריך פתח דוקא ומצד טעות וזה אין עצה כיון דהקדש טעות הוי הקדש ותמהני על מורי ז"ל שלא הרגיש בזה אם לא דפשיטא לי' דבכה"ג חוזר חיוב חלה למקומו אמנם לענ"ד גם בתרומה צ"ע לדינא אם חל מחדש שם תרומה ומכ"ש בחלה כיון דעתה בצר לי' שיעורא ודו"ק היטב

שו"ר דבתרומה יש לה"ר דאפי' אם עוקר מכאן ולהבא נעשין החולין טבל דעפי"ז יש לת' מה שיש לדקדק טובא במשנה דיבמות (דף צ"ט ע"ב) בכהנת שנתערב ולדה בולד שפחתה הגדילו התערובות ושחררו זא"ז וכו' ואינן אוכלין בתרומה ואם אכלו אינן משלמין קו"ח ואינן חולקין על הגורן ומוכרין את התרומה והדמים שלהן ותמי' לכאו' כיון דגם ברישא דאם אכלו אע"ג דאין משלמין קו"ח מ"מ להפריש צריכין משום כפרה כמוש"כ התוס' שם א"כ אמאי אינו מבואר ד"ז דמוכרין התרומה והדמים שלהן כמו בסיפא ואדרבה ברישא יתכן יותר לשון זה כיון דצריכין להפריש כשיעור שאכלו קו"ח משא"כ בסיפא כיון דא"צ נתינה. לכהן י"ל דסגי בהפרשת חטה אחת לכתחילה כמו שחקרנו במק"א בזה

והגם די"ל דאדרבה בזה קמ"ל המשנה דאפי' בכה"ג צריכין להפריש כשיעור נתינה אבל עכ"פ אינו מתורץ בזה אמאי לא קתני דין זה ברישא אמנם א"נ דאם שואל בתרומה בחרטה אע"ג דנעקר רק מכאן ולהבא מ"מ נעשין החולין טבל כיון דההפרשה בטילה ממילא נעשין החולין טבל א"כ א"ש דברישא בתשלומי תרומה דמפרישין חולין מתוקנים ל"צ למכור אח"כ את התרומה לכהן דיש להם עצה לשאול על הקו"ח שהפרישו בחרטה דאינו עוקר אלא מכאן ולהבא א"כ כבר נתכפרו ונשארו חולין כמות שהי' ומותר להם באכילה משא"כ בסיפא בתרומתן אין עצה שישאלו דא"כ שוב יהי' החולין איסורין להם ולכן אין עצה אלא מכירה לכהן

איברא דזה טעות דאפי' א"נ דהחולין נשארין חולין מ"מ התרומה בודאי הדרה לטבלא אם ישאלו עליו וא"כ אין עצה לשאול על התרומה וצריך דוקא מכירה לכהן וז"פ

אך יש לעי' אם בתשלומי תרומה מהני