כלי חמדה במדבר רסה

שוות דכ"ע ניחא להו שיהי' מותר כנ"ל וז"נ עפ"ד מורי הגז"ל בשיטת המבי"ט

אך לכאו' קשה לי עפ"ד מורי ז"ל דהא דלב"ש א"ש בהקדש הוא רק מצד אמל"ג משא"כ היכא דל"ש אמל"ג לא אמרינן א"ש בהקדש לפמ"ש מורי הג' בעצמו שם דבתרומה ל"ש אמל"ג וטעם הדבר עפמ"ש התוס' קידושין (דף כ"ט) דהיכא דלית לי' רוחא להקדש ל"ש אמל"ג ולכן בתרומה כיון דאם ישאל ע"ז יהי' מוכרח להפריש אחרים ול"ל רוחא להקדש ל"ש בזה אמל"ג אד"ק

והנה לפי"ז נראה ברור דה"ה המקדיש באחריות ל"ש אמל"ג לענין שאלה מטעם הנ"ל כיון דעכ"פ צריך להפריש אחרת כמו בתרומה ול"ל רוחא להקדש וא"כ לב"ש יהי' מהני שאלה בהקדש באמר הרי עלי דמחויב באחריותו כיון דל"ש בזה אמל"ג שוב לא בעי שיהי' נעקר למפרע ושוב מהני שאלה וזה נסתר מגמ' נדרים הנ"ל דמקשינן ראשי המטות גבי שחוטי חוץ למה לי לב"ש ולפי הנ"ל הא צריך ראשי המטות לב"ש בש"ח היכא דהקדיש באחריות דל"ש אמל"ג ומהני שאלה אף לב"ש כיון דל"ש בזה הקדש טעות הוי הקדש ותמי' מאוד על מורי הג' ז"ל שלא הרגיש בזה

אך באמת בגוף הדבר שכ' מורי ז"ל להסביר דבתרומה ל"ש אמל"ג מטעם דל"ל רוחא להקדש ורוצה להסכים לזה דעת התוס' במחכ"ת שגגה הוא בידו דהרי מבואר בתוס' יבמות (דף צ"ג ע"א) ד"ה קני' לך ובח' הרשב"א קידושין בסוגי' דדשלב"ל דגם בתרומה אמרינן אמל"ג כמס"ל וד' התוס' קידושין הנ"ל ענין אחר הוא שהתוס' כתבו דבמקומ"כ ל"ש אמל"ג כיון דאין רוחא להקדש מה שאינו בהדיוט כיון דגם בהדיוט שייך מקומ"כ ל"ש בי' אמל"ג משא"כ במתנ"כ דהיא בעצמה ענין רוחא להקדש מה בכך דאם לא יתן תרומה זו יתן אחרת מ"מ השתא תרומה זו רוחא הוא להקדש ושפיר אמרינן בי' אמירה לגבוה (דהוא נתינה לגבוה וכהנים משלחן גבוה קזכי כמבואר בת' הרשב"א אלף רנ"ו ס' י"ח דלכן אין מברכין על נתינת תרומה כיון דכהנים משלחן גבוה קזכי ויש להאריך בזה ואכ"מ) וה"ה בהקדש באחריות שייך בי' אמל"ג ובעי רק שיהי' נעקר למפרע ושוב צדקו ד' מורי ז"ל דהמבי"ט מודה דבעי פתח חרטה דבלא פתח אינו נעקר למפרע

ובאמת סברא זו דבתרומה כיון דאמרינן אמל"ג יהי' צריך פתח שיהי' נעקר למפרע יש להביא לה סמוכין מד' רש"י עירובין (דף ל' ע"ב) בד"ה מתשל עלי' כתב בזה"ל ויפתח בחרטה לא נתכונתי לכך ותנן הקדש טעות אינו הקרש עכ"ל והיינו משום דהי' קשה לרש"י מה דאסיקנא בטעמא דסומכוס דכל דבר שהוא משום שבות גזרו עליו בה"ש והגבהת תרומ"ע אסור בשבת וקשה לפ"מ דמבואר בהגהת מ"ל פ"ה ממעשר דנהי דשבת קובע למעשר בדבר שלא נגמרה מלאכתו מ"מ מותר לעשרו בשבת כיון דהחיוב מתחיל בשבת דמי לגלגל חלתו ביו"ט עיי"ש וא"כ הא יכול למתשל בלא פתח וחרטה באופן שלא יהי' נעקר אלא מכאן ולהבא, וא"כ החיוב מתחיל בשבת ויהי' מותר להפריש בשבת ולכן כתב רש"י דבתרומה ל"מ שאלה אלא מצד טעות ושוב נעקר למפרע ונתחייב בתרומ"ע קודם שבת ולכן לעיל בנזירות אע"ג דפשיטא דצריך ג"כ פתח דהרי לב"ש א"ש בנזירות מ"מ כתב רש"י ז"ל סתמא ודו"ק ונראה דמכאן ראי' שגם דעת רש"י ז"ל דגם בתרומה אמרינן אמל"ב כמס"ל

ולא אכחד מה שאני מסופק עוד בגוף דברי מורי הגאון ז"ל שכ' דבתרומה ל"ש אמל"ג כיון דליכא פסידא להקדש דמוכרח להפריש אחר מלבד מה שיש לעי' אם הפריש מקודם בעין יפה (ומה"ט י"ל גם בהקדש באחריות ועי' ב"ק דף ע"ח ע"ב ובתוס' ד"ה מי פטר נפשי') אמנם מלבד זה אני מסתפק אם יתשל על התרומה