כלי חמדה במדבר רסד

לבדוק אם יצא כל הדם כמו"ש הרשב"א בעצמו שפיר חייבין לבדוק וצע"ג לע"ע)

ויש להעיר מד' הרשב"א ריש חולין (דף ד' ע"ב) בפסק הלכה שם בד"ה וישראל אוכל נבילות לתיאבון בודק. סכין ונותן לו וכו' שכ' וז"ל ואם לא שחט רוב הסימנים חוזר הוא קודם שהי' ושוחט וגומר את שחיטתו וכו' ותמי' הא שהי' פוסלת בכ"ש ומצאתי שתמה כן בפרמ"ג ס"ב ות' דהוא עכ"פ עביד כן בטח להנצל מאיסור תורה וא"כ מה"ת אין כאן חשש אלא מדרבנן הוי ספיקא דרבנן ואזלינן להקל אך תמה ע"ז הא אתחזק איסורא וגם מדרבנן אזלינן לחומרא

אמנם א"נ דהרשב"א ס"ל כשיטת הר"ש א"ש כיון דמה"ת כבר יצא מחזקתו שוב גם מדרבנן ליכא חזקה כנ"ל ומוכח קצת דהרשב"א ס"ל כשיטת הר"ש הנ"ל וי"ל ואכמ"ל, (ובאמת בגוף הפי' בר"ש דמקואות הנ"ל אם אמנם כי כן כ' האחרונים בכונתו וראיתי למורי הגאון בס' נפ"ח חיו"ד ס"ו שכ' ג"כ לפרש דבריו באופן זה מ"מ לענ"ד יש לפקפק ע"ז והארכנו בזה במק"א כי אם נבאר הד' כפשטן יהי' הרבה סתירות לזה מש"ס ויבואר אי"ה במק"א)

ו) והנה ראיתי למו"ר הגאון המובהק בעל נפ"ח בחיו"ד ס"ג שהקשה לו חכם אחד על ד' המבי"ט הנ"ל דלפ"ד המבי"ט יצא לנו דין חדש דהא דס"ל לב"ש אין שאלה בהקדש והיינו משום דס"ל דהקדש טעות הוי הקדש הוא רק מדרבנן דמה"ת כיון דל"צ פתח חרטה כלל רק גזה"כ דחכם יכול להתיר נדרים א"כ לאו מתורת טעות קאתי עלה וא"כ מה בכך דהקדש טעות הוי הקדש מ"מ החכם יכול להתיר וע"כ דהיא רק מדרבנן כיון דמדרבנן צריך חרטה כנ"ל וזה סותר גמ' ערוכה בנדרים (דף ע"ח) דמקשינן לב"ש ראשי המטות למה לי כיון דאין שאלה בהקדש מבואר דלב"ש מה"ת ל"מ שאלה בהקדש וא"כ מבואר להדיא היפוך ד' המבי"ט ז"ל וכתב מורי הג' לת' דבהקדש מודה המבי"ט דצריך פתח חרטה מה"ת דנהי דהמבי"ט סובר דחכם יכול להתיר בלא חרטה מ"מ נראה דאינו מותר אלא מכאן ולהבא אבל אינו נעקר למפרע כיון דלאו מצד טעות הוא וא"כ בהקדש דבאמת קשה איך מהני שאלה הא אמל"ג כמס"ל וצ"ל כיון דחכם עוקר הנדר מעיקרא שוב לא הי' אמל"ג כלל א"כ זה דוקא אם הוא ע"י פתח חרטה אבל בלא פתח חרטה כיון דאינו נעקר למפרע שוב ל"מ התרת חכם מצד אמל"ג וא"כ לב"ש דס"ל הקדש טעות הוי הקדש שוב ל"מ שאלה מה"ת כיון דאינו נעקר למפרע שוב ל"מ התרת חכם מצד אמל"ג אתד"ק ודפח"ח

ולפי"ז יצא לנו לפמש"ל דלדעת המבי"ט דנדר עד"ר ל"מ התרה הוא רק מדרבנן ז"ד בנדר אבל בהקדש א"נ דגם בהקדש עד"ר ל"מ התרה כיון דאין חרטות הרבים שוות יהי' מדאורייתא כיון דבהקדש גם המבי"ט מודה דצריך פתח חרטה מה"ת ואם כנים הדברים יש להביא ראי' נכונה לחידוש דינו דהש"ך בס' רנ"ה שזכרנו לעיל דבהקדש גם עד"ר מהני התרה דל"ש סברא דאין חרטות הרבים שוות דאי לא תימא הכי יקשה מגמ' ערוכה דמכות (דף כ"ב) דמקשינן ולתני שבועה שלא אחרוש ותרצינן מידי דאיתא בשאלה ל"ק ומקשי ע"ז והרי הקדש דג"כ איתא בשאלה וקתני וקשה נימא דמיירי בהקדש עד"ר

אך בלא ד' המבי"ט ל"ק די"ל דא"כ הדר"ל קשית הגמ' ולתני שבועה שלא אחרוש ג"כ בעד"ר כקשיות מוהרי"ק הנ"ל אבל לפי"ד המבי"ט שפיר קשה כנ"ל דא"ל דא"כ לתני שבועה בעד"ר ז"א הא בשבועה גם בעד"ר מהני התרה מה"ת וישנה בשאלה משא"כ בהקדש דמדאורייתא ל"מ התרה ושפיר משכח"ל בעד"ר א"ו כדעת הש"ך דבהקדש כ"ט מודים דמהני התרה בעד"ר דל"ש הסברא דאין חרטות הרבים