כלי חמדה במדבר רסג

לקדש בו וכיון שכן שפיר אמרינן דוקא בתרומה שנפלה לו מבית אבי אמו כהן אבל לשמואל דס"ל חיטה אחת פוטרת את הכרי ורק מצות נתינה רמי' עליו שפיר י"ל דביורש א"צ ליתן לכהן אלא חיטה אחת וכמו כן בקידושי אשה גם לכתחילה ל"צ ליתן יותר א"נ דמקודשת ועי' ביו"ד ס' ס"א לענין מתנ"כ אם מכרן ודו"ק היטב ויש לעי' עוד בכ"ז וכתבנו רק להעיר ואשמע בכ"ז דעת מעכת"ה שי'

ה) וע"ד פלפול יש להביא ראי' שכן דעת הר"ש ז"ל דהנה הר"ש בפ"ב דנגעים מ"ה מסיק דהא דרואה צורבא מרבנן לעצמו ה"ד היכא דלא אתחזק איסורא אבל אתחזק איסורא אינו נאמן על עצמו עיי"ש וקשה א"כ מה מהני הא דמבואר שם במשנה דאינו מתיר נדרי עצמו הא צריך פתח חרטה ואיך נאמן על עצמו שיש לו פתח חרטה והרשב"א ז"ל מובא בב"י יו"ד סי' רנ"ח הוכיח מזה באמת דמה שנוגע לעצמו נאמן אף נגד אתחזק איסורא אמנם מד' הר"ש דנראה מד' דס"ל דנגד אתחזק אינו נאמן א"כ איך נאמן על פתח חרטה

אמנם א"נ דהר"ש סובר כשיטת המבי"ט דמה"ת ל"צ פתח חרטה כלל א"ש די"ל דהר"ש אזיל לשיטתו בפ"ב דמקואות שסובר דהיכא דהדבר יצא מחזקתו שוב גם מדרבנן לא מוקמינן על חזקתו וא"כ שפיר יכול החכם להתיר כיון דאם יתיר לו את הנדר, מה"ת בודאי יהי' מותר וא"כ שוב גם מדרבנן ליכא חזקת איסור ושוב יהי' נאמן דיש לו פתח חרטה ושוב מותר לו הנדר מכל וכל ושפיר יכול להתיר לו

ועפי"ז נראה דאין סתירה מד' הרשב"א ז"ל לשיטת המבי"ט לפ"מ שביארנו במק"א דנראה דהרשב"א חולק על סברת הר"ש הנ"ל וס"ל דאפי' אי יצא הדבר מחזקתו מה"ת מ"מ מוקמינן אכתי אחזקתו מדרבנן עכ"פ וראי' לזה מד' הרשב"א ז"ל במס' חולין (דף צ"ג) סוד"ה ואמר ר"א אמר ר"י אמר שמואל שכ' וז"ל ויש לדקדק אם צריך לבדוק אם יצא כל הדם מן החוטין אע"פ שנצלה היטב כיון שהוחזק באיסור הו"ל כבהמה בחי' דאמרינן לעיל שהם בחזקת איסור עד שיודע לך במה נשחטה וכן נמי החוטין שהוחזקו באיסור עכ"ל וא"נ כד' הר"ש אינו דמיון זל"ז דהכא כיון דעתה נצלה הדם א"כ מדאורייתא בטח מותר דדם שבשלו אינו אלא מדרבנן ושוב מה"ת יצא מחזקתו וא"כ גם מדרבנן לא מוקמינן על חזקתו א"ו דהרשב"א פליג על שיטת הר"ש הנ"ל ושפיר מוכיח הרשב"א מזה דאדם נאמן שיש לו פתח חרטה דבדבר הנוגע לעצמו נאמן אף נגד אתחזק

(ואגב אציע לפני כת"ה מה שאני מתקשה בד' הרשב"א ז"ל שם בתירוצו שכ' בזה"ל וי"ל דכיון שנצלה הבשר וכו' תו לא צריך אלא חזקה על הדם שיצא בשיעור צלי' שאם אין אתה אומר כן בשר במליחה האיך מותר בקדירה דילמא עדיין לא נפלט דמו ופירש הוא לתוך הקדירה אלא שנסמוך על שיעור מליחה שמוציא את הדם ה"נ חזקה על שיעור צלי' שמוציא דם החוטין כנ"ל עכ"ל ותמי' לי טובא כיון דכל קשית הרשב"א מצד חזקת איסור דדם הכנוס בתוך החוטין א"כ מ"ר מבשר לאחר מליחה דשם לא הי' לו חזקת איסור מעולם דקודם מליחה בודאי הי' מותר הבשר דדם שלא פירש מותר ושפיר סמכינן שיצא כל הדם ע"י מליחה משא"כ הכא דהי' דם בעין כנוס בתוך החוטין והי' בחזקת איסור כמו שכ' הרשב"א בעצמו בקושיתו וי"ל קצת דהרשב"א בת' ס"ל דהכא ג"כ ליכא חזקת איסור על החוטין כיון דהחוטין גופא אינן בחזקת איסור אלא מפני שיש בתוכן דם ואמרינן דע"י הצלי' יצא הדם וא"ז כלל נגד חזקה כמו"ש הפוסקים לענין חתיכה שאינה מנוקרת אך אכתי קשה לי לפמש"כ הרשב"א דאף בס"ס היכא דיכול לברר חייבין אנו לברר, א"כ מ"ר ממליחה לקדרה דליכא עצה שפיר סמכינן על חזקה משא"כ הכא דאפשר