כלי חמדה במדבר רסא

דא"י למתשל אלא מי שהקדישו ומוכח מזה כשיטת המבי"ט ז"ל

ויותר יש להכריח כן מד' הרשב"א ז"ל שם שהקשה ג"כ קשית התוס' בתרומה דהוי שינוי החול"ב ותי' בזה"ל ומסתבר דכל שאפשר לחזור לברייתו בלא סיוע אחרים קרינן חול"ב אבל אלו שצריך ג' אע"ג דשלשה הדיוטות שכיחי אפ"ה לא חשבינן לי' חוזר לברייתו עכ"ל ותמי' מאוד כיון שהרשב"א ז"ל כבר בא לסברא זו דהיכא דצריך לסיוע אחרים אינו בגדר חול"ב אמאי ל"כ בפשיטות כיון דא"א בשו"א בלא הגזלן אינו בגדר חול"ב א"ו דכונת הרשב"א ז"ל דהנגזל יכול למתשל בלא הגזלן וכד' המבי"ט ז"ל דל"צ חרטה מה"ת ושפיר ק"ל נהי דמדרבנן צריך חרטה מ"מ מה"ת הוי שינוי החול"ב וע"ז שפיר תי' כיון דצריך שלשה

ועפ"ז א"ש מה שיש להקשות לכאו' על אידך דינא דהמבי"ט ז"ל דס"ל דהיכא דיש לו פתח חרטה ל"צ התרת חכם כלל א"כ אכתי הוי שינוי החול"ב מה"ת ע"י פתח דל"צ סיוע אחרים כלל אמנם להנ"ל א"ש דמצד פתח וחרטה ל"ש שאלה אלא בגזלן שהקדישו וכיון דא"א בלא הגזלן בודאי דלא יתכן לקרותו שינוי החול"ב אלא דקשה הא מה"ת מהני שאלה אף בלא חרטה כלל וא"כ גם הנגזל יכול לשאול עליו ושפיר קשיא הא הוי שינוי החול"ב אמנם ע"ז שפיר תי' הרשב"א דהנגזל כיון דבא לשאול בלא חרטה רק מגזה"כ מצד זכות בעלים שוב צריך ג' דוקא וז"נ מאוד לענ"ד

ובח' לסוגי' דחזקי' אמרנו להעיר על הא דמקשינן בגמ' לר"א דס"ל דל"ת משמע איסה"נ והרי תרומה דכתיב וכל זר לא יאכל קודש ותנן מערבין לנזיר ביין ולישראל בתרומה וקשה כיון דקשית הגמ' הוא רק למ"ד דמערבין אף לדבר הרשות כמו"ש התוס' שם א"כ עדיפא מני' הו"ל לגמ' לאקשוי' ממשנה ערוכה דקידושין (דף נ"ח ע"א) דמקדש בתרומה הר"ז מקודשת ואפי' הוא ישראל דמבואר דתרומה מותר בהנאה לזרים ומצאתי שכבר הערו בזה המחברים

ואמרנו לת' דה"א דמזה א"ר דתרומה מותר בהנאה דה"א דטעמא דמקדש בתרומה הר"ז מקודשת הוא משום דהואיל אב"מ עלי' והוי דידי' אך לכאו' ז"א דהוא יכול למתשל עלי' אבל א"נ דמקודשת הרי נעשה שלה והיא אינה יכולה למתשל עלה דהיא לא הפרישה וא"כ אצלה אינו ממון גמור אך י"ל כיון דאם אמרת דמקודשת הרי נעשה התרומה שלה ושוב גם היא יכולה למתשל כיון דנעשית בעלים וס"ל כשמואל דתרומה חטה אחת פוטרת את הכרי א"כ הו"ל כמקדש בפט"ח דמבואר בבכורות (דף ט' ע"א) דאפי' לר"י דפט"ח אסור בהנאה מ"מ מקודשת כיון דתוכל לפדותו ומקודשת בהך דביני וביני והכ"נ דכותי' אך ז"ד א"נ דגם היא יכולה למתשל משא"כ א"נ דרק הבעל יכול למתשל א"כ הכא אמאי מקודשת הא אצלה אינו ממון והארכנו בזה ואכמ"ל

איברא דזה רק לפלפולא אבל לקושטא דמילתא נראה דל"ש שאלה אלא במקדיש ומפריש אבל יורש ובעלים א"י לשאול אם לא הקדישו בעצמם או ע"י שלוחם (דבזה ברור הדבר דהבעלים יכולים למיתשל וראי' ברורה לזה מסוגי' דהואיל דס"ל לר"א ל"ת לה שם עד שתאפה דאל"כ עובר על ב"י מצד הואיל אב"מ וקשה הא איכא עצה להפריש ע"י שליח ונהי דנימא דהשליח מצי מתשל עלי' מ"מ כיון דהוא אין בידו למתשל עליו שוב ל"ש לומר הואיל אב"מ כיון דהשליח לא ירצה למתשל א"ו דע"י שליח חשיב כאלו הפריש בעצמו והארכנו בזה במק"א ע"ד המשנת חכמים שנסתפק בזה)

וד' הגאון הלכות קטנות ז"ל נראה דכונתו לד' הרא"ש נדרים שציין בסוף דבריו בשם הר"א ממיץ ז"ל דס"ל דהא דאמרינן בגמ' בתרומה ביד כהן דל"מ מתשל עלי' היינו הכהן אבל הישראל יכול למתשל אפי'