כלי חמדה במדבר רס

יבא קולא ע"י חומרת חז"ל א"ו כמו"ש דהכא כיון דרבנן גזרו שלא יחלל על איסור א"כ שוב מה"ת לא הוי דשיל"מ כיון דלאחר תק"ח לא יוכלו לחלל ובכה"ג כ"ע מודים דלא הוי דשיל"מ

ד) ובאמת יש לה"ר מסוגי' זו לשיטת המבי"ט הנ"ל דהנה תמי' לי מאוד הגמ' הנ"ל דלאחר שתי' דמיירי בתרומה ביד כהן הקשה בגמ' א"ה אימא סיפא אם היתה טהורה תמכר לכהן וכו' ותרצינן אלא בישראל שנפלה לו תרומה מבית אבי אמו כהן ודחי הגמ' והא קתני סיפא תמכר לכהן חוץ מדמי אותה סאה וכו' וקשה לי כיון דהגמ' מוקי לה בירושה א"כ למה שקיל וטרי כל כך הול"ל בפשיטות דמיירי באחד שהפריש תרומה ומת קודם שנתנה לכהן ואח"כ נתערבה התרומה בחולין דלא הוי דשיל"מ כיון דמת האב והבן א"י למתשל על מה שהפריש אביו וא"כ הכל ניחא דצריך למכור לכהן חוץ מדמי אותה סאה כיון דמחויב בנתינה לכהן מה שהפריש אביו ודשיל"מ לא הוי כנ"ל והוא קשי' עצומה

ואין לי תי' אחר כי אם לומר דבן יכול למתשל על הפרשת אביו אך ז"ד א"נ כהמבי"ט דמה"ת החכם יכול להתיר אף בלא חרטה דגזה"כ דחכם יתיר את הנדר א"כ שפיר י"ל דה"ה במת האב הבן יכול לשאול על נדר אביו משא"כ א"נ דמה"ת צריך פתח חרטה אין נוכל לומר דהבן יכול ליתשל על הפרשת אביו ומוכח מזה כהמבי"ט ונהי דמדרבנן צריך חרטה י"ל דהכא אוקמה אד"ת כיון דליתי' לאב (וראיתי במל"מ פ"ב מה' נזירות הי"ג שכ' להסתפק בהא דקיי"ל דאב מדיר את בנו בנזיר אם הבן יכול למתשל במה שהדירו אביו וה"ר מד' רש"י מלקות (דף כ"ב ע"א) שכ' להדיא דדוקא האב יכול לשאול ולא הבן וה"ט דלא מצאנו התרה אלא לנודר עצמו עיי"ש ולכאו' יקשה ע"ד רש"י ז"ל מסוגי' זו דנראה מבואר דבן יכול לשאול על נדר אביו אמנם נראה שא"ז סתירה דבנזיר שאני כיון דהוא גופו דבר הנקדש והאב הקדישו לשמים פשיטא דאין בידו להפקיע עצמו מזה אבל הכא דהאב הפריש את התרומה שפיר אמרינן דהבן יורש זכות שהי' לו לאב בזה וגם הוא יכול למתשל עלי' ועוד יש לחלק ואכמ"ל)

ובאמת יש בזה חקירה גדולה לדינא אם שאלה הוא רק למי שהקדישו או שהוא זכות הבעלים דתוה"ק אמרה דכל דבר הקדוש בקדושת פה יש להם זכות לבעלים לתשל ע"ז וכבר אמרתי לת' בזה דברי הג' מוהר"י חאגיז ז"ל בת' הלק"ט ח"א סי' קמ"ד שכ' בפשיטות דאפי' בתרומה שבא ליד כהן אם הכהן רוצה יכול למתשל עליו משום דממונו הוא עיי"ש (ובנידון שלו יש לעי' כיון דאם יתשל עליו אגלמל"מ דעדיין טבל הוא וממילא לאו ממונו הוא כיון דהי' באמת של ישראל והארכנו בזה ואכ"מ)

ויש להעיר בזה מד' התוס' ב"ק (דף ס"ז ע"א) ד"ה מעיקרא טבלא שכ' בזה"ל ואע"ג דשינוי החול"ב ע"י שאלה מ"מ ל"ח להו שינוי כיון דל"ש עכ"ל וצ"ע כוונת התוס' מי ישאל ע"ז אם הגנב או הבעלים דלכאו' א"נ דהבעלים כיון דהם לא תרמו את התרומה ל"מ מיתשל א"כ י"ל דאינו בגדר שינוי החול"ב כלל דבכל שינוי החול"ב יש ביד הנגזל להחזיר לברייתו משא"כ אם הנגזל א"י להחזירו לברייתו רק הגזלן צ"ע אמאי יהי' בגדר שינוי החול"ב ונראה מד' התוס' דזכות דשאלה הוא אצל הבעלים ולא אצל המקדיש לכן הנגזל מצי לשאול על התרומה שהפריש הגזלן ולפי"ז י"ל דהגזלן א"י לתשל כיון דאם הגזלן יתשל עליו בטל השינוי ושוב אינו בעלים לשאול עליו ואע"ג דלתרום יכול היינו משום דע"י התרומה נעשה שינוי ובאין כאחת אבל לשאול א"י כיון דאם יתשל עליו ה"ה של הנגזל ושוב א"י לשאול עליו אך ז"ד לשיטת המבי"ט ז"ל דמה"ת חכם יכול להתיר בלא חרטה משא"כ אם נימא דצריך חרטה דוקא ואין החכם מתיר כלום אלא בחרטה א"כ ברור הדבר