כלי חמדה במדבר רנט

עכ"פ הנדר איתא בשאלה וז"ב ואמת לענ"ד

ובעיקר הקושי' דנימא הכא עדל"ת י"ל דהנה באמת התוס' בכתובות שם הקשו איך שייך בזה עדל"ת כיון דדרשינן מלו תהי' לאשה אשה הראוי' לו ותי' דס"ל דאתי למעוטי חיי"כ דאין לו בה הוי' אבל בח"ל שפיר י"ל עדל"ת עיי"ש ומעתה י"ל לפמ"ש הג' בס' אבני מלואים ז"ל ס' קע"ד דלרבי דס"ל דהזיד במעילה במיתה בנודרת הנאה מיבמה ליתני' בי' תפיסת קידושין דהוי כמו חיי"כ דאין קידושין תופסין בה עיי"ש וא"כ י"ל דהכא אזיל הגמ' אליבא דרבי וא"כ באומר קונם תשמישך עלי אין לו בה תפיסת קידושין וא"כ נתמעט מלו תהי' לאשה כיון דאינה בת הוי' ול"ש בזה עדל"ת ועוד יש להאריך הרבה ואכ"מ

ג) ועוד יש לחדש עפ"ד המבי"ט בהא דקיי"ל דבאתא ליד גזבר ל"מ שאלה הוא רק מדרבנן לפמ"ש הנו"ב בת' ס' הטעם דל"מ שאלה היכא דאתא דיד גזבר הוא משום דהגזבר יכול לומר איני מאמינך שיש לך פתח חרטה וא"כ כיון דמה"ת ל"צ פתח כלל ל"ש זה א"כ רק מדרבנן ל"מ שאלה

ועפ"ז י"ל בכונת התוס' כריתות (דף י"ג ע"ב) ד"ה ארבע שכ' דדוקא לאחר שחיטה וזריקה ל"מ שאלה ותמהו כולם הא אתא ליד גזבר לחוד ל"מ שאלה ולפי הנ"ל י"ל דכונת התוס' על דאורייתא דמד"ת מהני שאלה אפי' באתא ליד גזבר רק לאחר שחיטה וזריקה

אמנם לכאו' יש להעיר ע"ז מנדרים (דף נ"ט ע"א) דמקשינן בגמ' על תרומה דבטל הא הוי דשיל"מ מצד הואיל א"ב מתשיל עלי' ותרצינן דמיירי בתרומה דבא ליד כהן דליתא בשאלה וא"נ כמושכ"ל דהוי רק דרבנן הא דליתא בשאלה היכא דבא ליד כהן א"כ דמי ממש לחמץ בפסח שאינו בטל מצד דשיל"מ ואע"ג דלאח"ז אסור מדרבנן כתב הר"ן ז"ל להסביר הדבר כיון דמה"ת הוי דשיל"מ ורק עיד"ז שהחמירו חז"ל לאסרו לאחה"פ יצא קולא דלא הוי דשיל"מ ע"ז אמרינן דלא באו חכמים להקל אלא להחמיר ונשאר עד"ת דהוי דשיל"מ אם כן הכא נמי דכותי' כיון דמה"ת דל"ב פתח חרטה אפי' בבא ליד כהן מהני שאלה והוי דשיל"מ נהי דעיד"ז דרבנן אמרי דצריך פתח חרטה לא הוי דשיל"מ מ"מ נשאר עד"ת והוי דשיל"מ ויהי' מוכח מזה דלא כמבי"ט ז"ל וצריך חרטה מה"ת ושפיר בבא ליד כהן לא הוי דשיל"מ

אמנם לאחר העיון נראה דלק"מ דהרי בלא"ה צריך להבין לפי"ד הנו"ב דס"ל דטעמא דמילתא דבא ליד כהן ל"מ שאלה היא משום דכהן יכול לומר איני מאמינך שיש לך פתח חרטה א"כ אכתי קשה הא זה ניחא לענין ממון דא"י להוציא מהכהן את התרומה אבל לענין איסור והיתר אדם נאמן על עצמו וא"כ הכא אכתי הוי דבשיל"מ בבא ליד כהן כיון דלענין איסור נאמן שיש לו פתח חרטה וצ"ל דכוונת הנו"ב דעכ"פ כיון דנוגע גם לכהן שוב החכם לא יתיר לו כיון דמה שנוגע לנגד הכהן אינו נאמן שוב החכם לא יתיר לו ולא הוי דבשיל"מ וזה מוכרח לפ"ד הנו"ב ז"ל

וא"כ שוב י"ל דהא דצריך חרטה הוא רק מדרבנן אבל מד"ת א"צ כלום ומ"מ לא הוי דבשיל"מ כיון דלאחר תק"ח דצריך חרטה החכם לא יתיר בלא חרטה ויהי' אסור מד"ת שוב גם מה"ת לא הוי דבשיל"מ ודוקא בחמץ בפסח דאפי' לאחר תק"ח דאסור לאח"ז מ"מ מה"ת עכ"פ מותר ושוב מה"ת הוי דשיל"מ אבל הכא כיון דלאחר תק"ח לא יתיר לו את הנדר ויהי' אסור מה"ת א"כ פשיטא דאינו דשיל"מ וראי' ברורה לזה מב"מ (דף נ"ג ע"א) דמקשינן בגמ' ואי איתא לדחזקי' הו"ל דשיל"מ וכו' עיי"ש כהסוג"י וניתי איסור דילמא אתי לאתוי' פרוטות וכו' וקשה הא מה"ת הוי דשיל"מ ע"י איסור רק מצד גזירות חכמים לא הוי דשיל"מ וא"כ