כלי חמדה במדבר כה

ועיין מ"ש מרן הק' שליט"א במלאכת דש אות ט"ז או"ק י' שכ' בעצמו כן דל"ש למילף מחביתין ולחה"פ כיון דדוחין שבת, וע"כ צ"ל בכונת רה"ג ז"ל דהוא ס"ל אליבא דאמת דלחה"פ א"ד את השבת וא"כ מוכרח דאפיי' הוי מלאכה וה"ה בחביתין הוי מלאכה והא דדחי שבת הוא רק מגזה"כ וזה מוכרח בכונת רבינו הגדול שליט"א)

אמנם לא אכחד שבעני' עדיין צ"ע שאם זה כונת רה"ג ז"ל א"כ עיקר הילפותא שלו דאפיי' הוא מלאכה מדהי' בלחה"פ ג"כ א"כ אמאי אינו מזכיר כלל לחה"פ בדבריו. ועוד צ"ע לשון רה"ג ז"ל שכ' בזה"ל בקרבנות תמיד ובחביתי כה"ג "ובמלואים" שלכאו' הך ובמלואים שהוסיף הוא למותר לגמרי. לכן הי' נלענ"ד דגם רה"ג ז"ל מודה דאנן לא ילפינן ממה שנעשה אחר שנגמר המשכן אלא ממה שנעשה בעת בנין המשכן או בעת סתירתו אבל מה שנעשה אחר שהוקם המשכן והי' רק לצורך קרבנות לא ילפינן דאין זה בגדר מלאכת המשכן ולא נסמכה אצלם מלאכת שבת. אמנם ממה שנעשה בשבעת ימי המלואים מזה שפיר ילפינן כיון דז' ימי המלואים עדיין לא היתה הקמת המשכן בשלימות ורק בא' בניסן בשמיני למלואים אז הוקם המשכן הקמה גמורה וחלוטה וכן הקרבנות שהיו מקריבין בז' ימי המלואים הי' לצורך קידוש המשכן שעיד"ז שנתקדש ז' ימים וטהר את המזבח עיד"ז נתחנך המשכן זה הוי בגדר מלאכת המשכן. ולכן כל מה שהי' בז' ימים אלו הוי בגדר שהוי במשכן ויהי' הפירוש ברה"ג ז"ל בקרבנות תמיד ובחביתי כה"ג ואימתי היו במשכן היינו ובמלואים שאז היו כל עבודות אלו וא"כ הוי בכלל מלאכת המשכן. וא"ש מאוד שלא הזכיר רה"ג ז"ל לחה"פ לפ"מ דמבואר בתוספתא פ"ז דמנחות דבאמת בכל ז' ימי המלואים לא הי' מסודר לחה"פ על השלחן ולפ"ז הי' סידור הראשון של לחה"פ בשבת שבז' ניסן וא"כ מלאכת אפיי' לא היתה במשכן בלחה"פ כלל דמה שהי' אח"כ מלאכת אפיי' אחר שנתקדש המשכן ונתחנך אהרן לעבודה זה אינו בגדר מלאכת המשכן אלא בגדר קרבנות

ועפ"ז י"ל דרך פלפול לת' קושית רבינו הגדול שליט"א דלרה"ג ז"ל אמאי פשיטא לי' להש"ס דאופה לא הי' במשכן הא הי' במנחת חביתין כמ"ש רה"ג ז"ל בעצמו. אמנם להנ"ל י"ל דהנה לכאורה יש להקשות בהא דצריך קרא דתמיד דוחה שבת משום דכתיב במועדו ת"ל כיון דתכלית שחיטת התמיד לצורך הקטרתו ע"ג המזבח והנה בהקטרה הוי הבערה ותלי' אי מקלקל בהבערה חייב או פטור וא"כ למאן דאמר מקלקל בהבערה חייב משום דגזה"כ דבהבערה ל"צ מלאכת מחשבת א"כ ז"ד על הקטרה עצמה אבל על השחיטה דהוא לצורך הזריקה והקטרה וא"כ הוי כל התיקון לצורך קלקול אמאי יתחייב עלי' לפמ"ש התוס' שבת (דף ק"ו) דהיכא דעשה מלאכה לצורך קלקול כגון במבשל פתילה לשריפת בת כהן הוי מקלקל בבישול א"כ ה"נ הא בשחיטה הוי מקלקל כיון דהוא לצורך הבערה ונהי דעל הבערה חייב מכל מקום על השחיטה דאינו חייב כי אם במתקן אינו בגדר תיקון כיון דעשה זאת רק לצורך קלקול. בשלמא למ"ד דמקלקל בהבערה פטור וע"כ דתיקון מצוה הוי תיקון א"כ שפיר הוי הקטרה תיקון כיון דהוי תיקון מצוה מה שמקטיר לגבוה וכן משמע בפסחים (דף ע"ג ע"א) בענין שחטו שלא לאוכליו דהוי תיקון משום דאם עלה לא ירד אך זה רק למ"ד דמקלקל בחבורה וכן בהבערה פטור. משא"כ למ"ד דחייב וא"כ תיקון מצוה לא הוי תיקון א"כ נהי דעל הקטרה חייב אבל על השחיטה צריך להיות פטור (ונהי דבעצם יש בו תיקון כל דהוא דהיינו להוציאו מידי אמה"ח לב"נ מ"מ בשוחט קדשים שאינו עושה לשם תיקון זה אלא להקטירו על המזבח הוי לצורך קלקול ומה גם