כלי חמדה במדבר רנו

ולהרבות תורה שבע"פ גם המה נדבקין בשכינה

אמנם ז"ד לפי שלא נתנה התורה חתוכה היינו מפורשת באה"ט וכל אות ואות שבתורה צריכה לתורה שבע"פ משא"כ אם היתה התורה נתנה חתוכה היינו שהי' הכל מפורש באה"ט ולא הי' צורך לתורה שבע"פ ולחכמים שיפרשו את התורה ולעשות תורה שבע"פ לא היתה לרגל עמידה היינו לישראל שהם בחינת רגלים היינו עמוד גמ"ח לא הי' להם עי"ד מה לזכות לכתר תורה להיות דביקין להשי"ת

וזה כוונת הירושלמי אלמלי היתה נתנה התורה חתוכה לא היתה לרגל עמידה שנאמר וידבר ד' אל משה לאמר עפמ"ש המפרשים דהבדל בין דיבור לאמירה דדיבור הוא תורה שבע"פ ואמירה הוא תורה שבכתב והכוונה דהקב"ה אע"פ שאמר למשה רק המצוה שיאמר לישראל מ"מ הי' באמירה זו התפשטות כל תורה שבע"פ שמרע"ה למד באמירה זו עפ"י הי"ג מדות שהתורה נדרשת בהן וזה הבדל שבין דיבור לאמירה שאמירה הכוונה על ענין פרטי אמנם דיבור הוא כללי ולא נתפרש מה והיינו כל אמרות השי"ת למרע"ה הי' בחינת דיבור שכולל הרבה דברים שלא נאמרו בפירוש וזה הפירוש וידבר ד' אל משה היינו כי למשה הי' בחינת דיבור אע"פ שהי' רק לאמר לישראל הדיבור הפרטי וי"ל יותר דמה שלמד משה רבינו ע"י הי"ג מדות ואמר לישראל כ"ז נעשה אצל ישראל תורה שבכתב כדעת הר"מ ז"ל דכל דרבנן הוא בכלל ל"ת לכן אע"ג שלמרע"ה הי' בבחינת דיבור מ"מ מה שמשה רבינו אמר אח"כ לישראל הי' בבחינת אמירה שנעשה תורה שבכתב דהיינו התפשטות דיבורו של השי"ת לישראל ועי' במד"ר איכה כי מאסו את תורת ד' צבאות זו תורה שבכתב ואת אמרת קדוש ישראל נאצו זו תורה שבע"פ והכוונה. ג"כ כנ"ל דאע"ג דאמירה היינו תורה שבכתב מ"מ לפי האמת גם תורה שבע"פ נקראת אמירה דע"י תורה שבע"פ נתקדש הקב"ה ע"י ישראל שזה מקשר את ישראל בקדושתן להקב"ה

ובזה יש לפרש הקרא האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי דהיינו הת"ח הגדולים שהם בחינת שמים מקבלים תורה שבע"פ והמה משפיעים להמון בנ"י שמכונים בשם ארץ תורה שבע"פ וזה ותשמע הארץ אמרי פי היינו תורה שבע"פ נעשה תורה שבכתב אצל ישראל ועיקר התקשרות ישראל לתורה שבע"פ הי' בימי מרדכי ואסתר שאז קיימו וקבלו עליהם אמונת חכמים בתורה שבע"פ אמנם במתן תורה הי' רצונם לקבל רק תורה שבכתב אבל על תורה שבע"פ הי' אנוסים כמבואר במדרש ויען שדרשו חז"ל האד בשבועה פרט לאנוס לכן על מה שאינו מפורש בתורה שבועה חלה עליו דאינו בגדר מושבע ועומד מה"ס כיון דלא היתה הקבלה ברצון ואע"ג דקיימו וקבלו בימי אחשורוש נראה דקבלה זו לא היתה בשבועה ולכן חלה שבועה ע"ז [ועוד י"ל דדוקא שבועת ה"ס שהי' שם כל נשמת ישראל לכן שייך על כל ישראל הענין דמושבע ועומד משא"כ מה שקבלו עליהם אח"כ נהי דחל הקבלה גם עלינו מ"מ שבועה חלה על זה ודו"ק]

ויש להכריח זה מהא דאיתא בנדרים שם ואמר ר"ג אמר רב מנין שנשבעין לקיים המצות שנאמר נשבעתי ואקיימה לשמור משפטי צדקיך וכו' הא קמ"ל דשרי לזרוזי נפשי' וקשה מ"ר מדוד המלך דהי' קודם שקבלו ישראל את התורה ברצון והי' יכול לחזור מקבלת התורה א"ו דאין נפ"מ כלל בין קודם ימי אחשורוש לאחר ימי אחשורוש דעל תורה שבכתב גם קודם לכן הי' מושבעין ועומדין ועל תורה שבע"פ גם היום אינן מושבעין ועומדין

איברא דעדיין אינו מתישב הא י"ל דדוד נשבע לקיים תורה שבע"פ שע"ז אינו מושבע ועומד מה"ס ונראה מדקאמר נשבעתי וגו' משפטי צדקיך