כלי חמדה במדבר רנג

וא"כ איך הוי בגדר דיחוי כיון דאם ליכא מים אחר הרי כשר מים זה ג"כ לנסך ע"ג המזבח א"כ ל"ש בי' פסול דחוי ועיי"ש ברש"י ז"ל ד"ה מי החג שפירש דאיירי בשבת שא"י לילך ולמלאות מן השילוח וא"כ אמאי הוי דחוי אמנם אם נימא דניסוך המים הוא רק דרבנן י"ל דקרבן ציבור דרבנן לא נדחה אצלו טומאה

ומעתה י"ל דהר"מ ז"ל אע"ג דס"ל דניסוך המים הלל"מ מ"מ כיון דס"ל להר"מ ז"ל דהלל"מ דין דרבנן יש לו לענין ספיקות כיון דאינו מפורש בתורה אין לו אותו החומר של תורה וא"כ ה"ה ניסוך המים כיון דהוי רק הלל"מ א"ד לק"צ שמפורשין בתורה שדוחין שבת וטומאה אמנם סוגית הגמ' ס"ל דניסוך המים דאורייתא ממש הוא ודוחה שבת וטומאה א"כ ל"ש בי' לומר פסול דיחוי ולכן אמרינן דמעלה עשו בקדשים

שבתי וראיתי שבלא"ה י"ל אפי' א"נ דסוגית הש"ס ג"כ ס"ל דניסוך המים אינו אלא הלל"מ או אפי' רק דרבנן מ"מ ל"ש בניסוך המים פסול דחוי לרב דס"ל בפסחים ט"ז דטומאת משקין אפי' לטומאת עצמן הוא רק דרבנן אבל מה"ת אין טומאה למשקין כל עיקר וכיון שהטומאה רק מדרבנן שוב נדחה בק"צ אע"ג דגם הקרבן רק דרבנן ולכן צ"ל משום מעלה בעלמא אמנם הר"מ ז"ל לשיטתו דס"ל להלכה דמשקין לטומאת עצמן יש להם טומאה מה"ת שפיר פסק דפסולין משום דיחוי

איברא דלכאו' יש להעיר בזה דא"נ דהר"מ ז"ל ס"ל כיון דאינו אלא הלל"מ אין לו חומר דאורייתא הדר"ל קשית הג' מוהרי"ל ז"ל בת' שבות יעקב ח"ב סי' י"ח על הר"מ ז"ל שפסק בפ"י מה' תמידין ומוספין שאם עירה המים עם היין וניסך לשניהם מכלי אחד יצא ידי שניהם והא יין מזוג פסול לנסכים ומה שת' השב"י שם דאע"ג דמזוג פסול תמיד בניסוך היין מ"מ בחג כיון דגם ניסוך המים מצוה הוא אמרינן מצות א"מ זא"ז אינו מספיק לדברינו דניסוך המים כיון דאינו מצוה דאורייתא ממש שוב קיל מניסוך היין ול"ש לומר בזה מצות א"מ זא"ז כמו דמצוה דאורייתא מבטל למצוה דרבנן וא"כ שוב יפסל משום מזיג וא"כ מוכח לכאו' דהר"מ ז"ל ס"ל דניסוך המים הוא מצוה של תורה ממש כמו ניסוך היין

אך לקושטא דמילתא, ז"א שד' השב"י ז"ל תמוהין מאוד דא"נ דהר"מ ז"ל ס"ל דמזוג פסיל אפי' א"נ דהוי מצוה דאורייתא ממש מ"מ ל"ש לומר בזה מצות א"מ זא"ז דמה בכך דהיין אינו בטל במים מ"מ מזוג הוא ואינו חי ומה שהוא שינוי בטבע ל"ש בזה להכשיר מצד מצות א"מ זא"ז

אמנם באמת ברור הדבר בדעת הר"מ ז"ל די"ל דמזוג כשר לנסכים כמו"ש השב"י בעצמו בריש דבריו וכמו שהבין הלח"מ בדעת הר"מ ז"ל ולכן כיון דהר"מ ז"ל פוסק דשיעורן שוה שלשה לוגין לכן הי' מקיים מצות ניסוך היין והמים ביחד ואין להקשות איך ניכר שמקיים מצות ניסוך המים דילמא רק מקיים ניסוך היין ז"א דהרי יותר מכשיעור פסול וא"כ ע"כ שרוצה לקיים מצות ניסוך המים ג"כ ולכן הכהן הצדוקי שלא רצה לקיים מצות ניסוך המים לא הי' לו עצה לערב המים ביין ויהי' במחשבתו רק לשם ניסוך היין דא"כ יפסול מצד דהוא יותר מג' לוגין

ויש להביא ראי' לפירש הר"מ ז"ל מסדר המשנה דמסדר דברי ר' יהודה דבלוג הי' מנסך כל שמונה אחר הדין דאם עירה בשל יין יצא ולכאו' מקודם הו"ל למתני דברי ר"י דהרי לפי פי' רש"י ז"ל זה לא תלי' כלל בפלוגתת ר"י ורבנן אמנם להר"מ ז"ל א"ש דר"י גם ע"ז פליג כיון דיש רוב יין הרי המים בטל ולר"י דוקא מב"מ לא