כלי חמדה במדבר רנב

להדיא בזבחים ד' ק"ו ע"ב ר"א דס"ל דמנסך מי חג בחוץ חייב בשיטת ר"ע רבו אמרה דס"ל ניסוך המים מה"ת משום דדריש ונסכי' בשתי נסכים הכתוב מדבר ואם אמנם כי בתוס' שם ד"ה אשתמיטתי' כתבו להוכיח מזה דאיכא מ"ד דניסוך המים רק מדרבנן ויבואר לקמן אי"ה אך עכ"פ ראיות הרמב"ן ז"ל תמי' ועי' בח' מהרד"מ להג' מווארשא ז"ל מ"ש בזה ואינן כלום כנראה לכל מעי'

ומה שנלענ"ד בזה בכונת הרמב"ן ז"ל דכונתו כדאמרן דנהי דר"ע ס"ל דניסוך המים הוא מה"ת מדכתיב ונסכי' אך זה רק בששי ולכן ס"ל דאינו מזכיר אלא בו' וה"ט דדוקא בו' דניסוך המים מה"ת לכן חייב להזכיר אבל מקודם לכן נהי דדרשינן מסברא שמתחיל מתחילת החג אבל זה אינו תורה וכמו שנראה מדקדוק לשון הספרי שאינו מסיים בדברי ר"ע שהוא מה"ת וע"כ משום דקאי שיהי' מצות ניסוך המים בתחילת החג וזה אינו מה"ת

ולפ"ז א"ש ראיות הרמב"ן ז"ל דאע"ג דידוע בש"ס דבתחילת ניסוך החג לכ"ע הוא רק מדבריהם מדס"ל דאינו מזכיר אלא בו' ואעפ"כ אמר הלשון מפני מה אמרה תורה על תחילת החג נראה דדרך חז"ל לחזק דבריהם ג"כ בלשון תורה שוב חפשתי בס' ספרי דבי רב להג' מוהר"ד פרדי ז"ל ומצאתי שבזה כונתי לדעתו ז"ל דר"ע מחולק רק בענין הזכרה אבל ניסוך המים מודה דהוא כל ז' ימי החג עיי"ש באריכות ולפ"ז נלענ"ד פירושי נכון בד' הרמב"ן ז"ל

והנה לפי"ז יוצא לנו מתוך דברינו שגם הרמב"ן ז"ל מודה דר"ע ס"ל ניסוך המים דאורייתא אלא שאינו דאורייתא בכל ימי החג והנה כל המפרשים חתרו למצא המ"ד דס"ל ניסוך המים דרבנן ועי' בח' מהרד"מ שם שהביא מד' הירושלמי פ' לולב וערבה ה"ו שנראה לכאו' דהוא פלוגתת ר"ע וחכמים עיי"ש

ולענ"ד נראה שהמ"ד דס"ל דניסוך המים הוא דרבנן הוא בר קפרא בירושלמי דסנהדרין פ"ב שס"ל דהא דכתיב בדוד ויתאו דוד ויאמר מי ישקינו מים מבור בית לחם וגו' ולא אבה דוד לשתות ויסך אותם לד' דבחג הי' וניסוך המים הי' והיתר במות היתה עכ"ל והנה הדבר תמי' מאוד הא קרבן ציבור אינו קרב בבמה אפי' בשעת היתר הבמות

לכן נראה דבר קפרא ס"ל דניסוך המים אינו אלא דרבנן וכיון שהוא רק דרבנן שפיר י"ל דקרב גם בבמה וא"ש בזה גם מה דקשה הא כל שאינו נידונ"ד א"ק בבמה עפ"מ שכ' הגאון בעל מגילת אסתר בשורש הראשון שדברי חז"ל הם בגדר דבר הנדור ועי' בספרי חמדת ישראל בקונטרס תורה אור אות נ' מש"כ להסביר דבריו

ומעתה י"ל דהוי בכלל נו"נ וקרב בבמה ובאמת א"נ דניסוך המים דאורייתא יקשה מאוד איך קאמר ולא אבה דוד לשתותם הא הי' קדוש לניסוך המים ולא הי' רשאי לשתותם והמפרשים הרגישו בזה ות' דהי' יותר מכשיעור אך לפ"ז לא נתקדשו מים כלל דאינו מקדש ביתר מכשיעור אך במה ל"צ קידוש כלי כלל דאין כלי שרת בבמה אך זה רק א"נ דניסוך המים דרבנן אבל א"נ דהוא דאורייתא כמו ניסוך היין בודאי שאינו קרב בבמה וצריך כלי שרת כמו כל ק"צ ויש להעיר בזה מה שהקשה בצל"ח על הר"מ ז"ל פ"ו מאיסורי מזבח ה"ו שפסק דמי החג שהוקדש ל"מ השקה אם נטמא משום דכבר נדחו מבואר מדבריו ז"ל דפסול מצד דיחוי והא בפסחים ל"ד ע"ב מבואר דהוא רק משום מעלה דעשו מעלה בקדשים דל"מ השקה לטהרו

ולהנ"ל י"ל דבאמת קשה למה דקיי"ל טומאה הותרה או דחוי' בציבור