כלי חמדה במדבר רנ

לריו"ח דס"ל יש הקטרה לפחות מכזית א"כ אמאי הביא קודם לעומר פסול לכן פירש כיון דאסור לקצור קודם העומר ובזה אסור בכ"ש ול"צ לימוד מכל חלב ושוב אתקש אכילה לקצירה ולכן שפיר אמרינן דאם הביא קודם הקרבת העומר כשר ואין נפ"מ כלל אם הקצירה הי' בהיתר או לא אך כ"ז לפלפולא בעלמא

אמנם לקושטא דמילתא מלבד שיש לפלפל הרבה בענין זה אי בקצירה צריך שיעור משום איסור חדש וכ"כ בזה במק"א מלבד זאת מלשון הר"מ ז"ל בפה"מ נראה להדיא דמצד שנקצר באיסור קאתי עלה דהרי כתב להדי' דלאחר העומר כשר משום שמותר לקצור לכל אדם עיי"ש מבואר דמשום איסור קצירה אתי עלה ואמת שלשון זה קשה קצת גם לתי' הראשון שכתבנו כמובן ואין רצוני להאריך בענין זה יותר אחר שכבר הארכנו בזה במה שיש בו די והותר לחכם כמוי"ב ולו משפט הבחירה את אשר ירצה יקריב אליו

(ד) ואיידי דאיירי בזה אציע בזה לפני מעכת"ה את אשר אני מתקשה כעת בלשון רש"י ז"ל מנחות ד' ה' ע"ב בהא דאמרינן בגמ' להוכיח ממנחת העומר דאסורה להדיוט ומותרת לגבוה ודחינן מה למנחת העומר שכן מצותה בכך וכ' רש"י ז"ל בד"ה שכן מצותה בכך שא"א להביא מן הישן שאין חדש מותר בענין אחר עכ"ל והוא תמוה לענ"ד לכאו' שנתן טעם שא"א להביא מן הישן משום שאין חדש מותר בענין אחר דנראה מדבריו ז"ל דאפי' למ"ד דאם לא מצא חדש יביא מדאשתקד כמבואר לחד מ"ד מנחות ד' פ"ג ע"ב מ"מ אינו מתיר איסור חדש דאל"כ ל"ל לרש"י ז"ל טעם זה הול"ל בפשיטות דמצותו בכך דא"א להביא מן הישן כמבואר שם ד' פ"ד ע"א לענין עומר בשביעית דא"א מדאשתקד משום דבעינן כרמל וליכא ולמה כתב רש"י ז"ל טעם חדש בזה נראה מדבריו ז"ל דס"ל כמו"ש דעומר אינו מתיר איסור חדש אלא בבא מן החדש שאז הואיל ומתיר את עצמו מתיר את כל התבואה החדשה משא"כ אם יקריב עומר מן הישן אע"ג דמקיים מצות הקרבת עומר אבל אינו מתיר את החדש

אך מסוגי' דמנחות שם נראה לכאו' להיפוך דהרי מבואר שם דלמ"ד דשתה"ל כשירות מן הישן מתיר במקדש להקריב אח"כ מנחה מתבואה חדשה וכיון דעומר במדינה הוי כשתה"ל במקדש א"כ נראה דה"ה עומר אע"ג דבא מן הישן מתיר לאכול חדש ומנ"ל לרש"י ז"ל לחלק בין זל"ז

ואולי י"ל דרש"י ז"ל ס"ל אע"ג דמבואר במשנה דעומר הי' מתיר במדינה ושתה"ל במקדש מ"מ אין ענינם אחד דעומר הוי מתיר ממש דמקודם הי' אסור חדש והעומר מתירו משא"כ שתה"ל אינו מתיר כלל דמהכ"ת שיהי' אסור להקריב במקדש מנחה לאחר העומר ולא נאמר בזה איסור בתורה רק בשתה"ל כתיב מנחה חדשה ומנה ילפינן שתהי' חדשה לכל המנחות ומזה מוכח דקודם לשתה"ל לא יקריב מן החדש במקדש ולפ"ז שפיר אמרינן דכשכבר קרב שתה"ל שוב ל"ש איסור זה כלל ואין נפ"מ אם הי' שתה"ל מן החדש או מן הישן א"נ דישן כשר לשתה"ל משא"כ עומר דכתיב בתורה לאו לאסור חדש וצריך מתיר ואמרינן דעומר מתירו ושפיר י"ל מסברא דאינו מתיר אלא אם בא מן החדש הואיל ומתיר לעצמו מה שאינו כן כשבא מן הישן אינו מתיר איסור חדש כלל ואינו מותר אלא ע"י יום הנף כנלענ"ד לכאו' בדעת רש"י ז"ל

ואם כנים הדברים אשכחנא פתרא עפ"ז לת' דעת הר"מ ז"ל שפסק להלכה לחלק בין עומר לשתה"ל דעומר אינו כשר אלא מן החדש ושתה"ל כשר אף מהישן ועי' מ"ש בלחם משנה פ"ח מתומ"ס ה"ב ולהנ"ל י"ל דהנה לפ"מ שביארנו דאפי' למ"ד דבא מן הישן מ"מ אינו מתיר איסור חדש לכאו' צ"ע למה הוא בא כלל כיון דאינו מתיר איסור חדש והרי כל עיקרו של עומר להתיר