כלי חמדה במדבר רמח

אה"נ דלא יקריב ואינו בכלל הביא ולדבריו א"ש במנחת העומר ג"כ דאם הביא פסול כיון דלהקריבם א"א מצד מהמשקה לישראל ממילא נפסלים משום שנתקדשו בכלי שרת

איברא דלקושטא דמילתא א"ז מספיק דמלבד דמקשית הירושלמי הנ"ל גבי ביכורים נראה דהבאה גרידא אפי' שלא בכלי שרת הוי בכלל הביא דהא בביכורים ל"ש כלי שרת כלל מלבד זאת גם א"נ כן דפירושא דמתניתן דהביא ולא הביא היינו אם נתקדש בכלי שרת ג"כ וקשה על מה דכייל כללא דאם הביא קודם לעומר פסול דנראה לפי"ז דאפי' אם ביום ט"ז בניסן הביא המנחה קודם הקרבת העומר ונתנה בכלי שרת נפסלה מלהקריב אפי' אחר הקרבת העומר וצ"ע למה כיון דהיום תהי' ראוי' ל"ש בי' פסול דמהמשקה לישראל ואפי' למ"ד דיש מחוס"ז לבו ביום עי' מנחות ד' ה' ע"א היינו רק מה שמקטיר השתא דבשעה שיהי' מותר לא יהי' בעולם בזה שפיר אמרינן כיון דהשתא הוא אסור הוי בכלל א"ר אבל אם מקדישו עתה ונתנו בכל שרת ורצונו להקריבו לאחר הבאת העומר שיהי' נפסל מצד דאינו מהמשקה לישראל זה אינה סברא כלל

שוב נזכרתי מד' הצל"ח פסחים ד' י"ג ע"ב ד"ה פשיטא שכ"כ לענין לחמי תודה דיכול להביאם בשביעי של פסח ביום ואינו אסור מצד מהמשקה לישראל כיון דזמנם עוד בלילה ובלילה יהי' מותרין וכ' ג"כ לחלק מהא דמנחת העומר כמו"ש עיי"ש ואם כי בדבריו ז"ל יש לעי' לענ"ד כיון שא"ר לבו ביום אמנם דברינו בודאי נכונים בסברא א"כ בררנו מכל צד שאין שום סברא לפסול בעומר אם הביא לחודא אפי' א"נ דהפירוש שכבר נתנו בכלי שרת בפרט א"נ כפשטות ד' הירושלמי הנ"ל דהקדש גרידא הוי בכלל הביא אין שום הבנה שיהי' פסול קודם לעומר כמוש"ל באריכות

(ג) לכן נראה לענ"ד דקושי' זו דוחקתי' רבינו הגדול הר"ם ז"ל לומר דהא דקתני במשנה דאם הביא קודם לעומר פסול דמשמע אפי' בהקדש גרידא קודם לעומר מיפסלה היינו היכא דנקצרה קודם קצירת העומר ופסולה משום שנעבדה בה עבירה כמושכ"ל אך אכתי קשה מה שהקשינו לעיל דא"כ גם לאחר העומר פסולה כיון דמצד נעבדה בה עבירה אתה פוסלה מנ"מ אימת מקריבה

אמנם לענ"ד י"ל הד' בטו"ט ונקדים מה דיש להעיר לכאו' בעיקר פסול מצד נעבדה בה עבירה לפמ"ש הטו"ז או"ח ס' תרמ"ט ס"ק ג' להשיג על הלבוש שכ' לפסול אתרוג המורכב מצד נעבדה בה עבירה ומאוס לגבוה ותמה הוא ז"ל הא כיון דנשתנה ונעשה ברי' חדשה אין לאסור מצד נעבדה בה עבירה מבואר מדבריו ז"ל דהיכא דפסול מצד נעבדה בה עבירה מהני שינוי ואף האחרונים שהצדיקו ד' הלבוש ה"ט כיון דהכל הי' נגמר ע"י עבירה אבל בזה כ"ע מודים לסברת הטו"ז ז"ל דמהני שינוי א"כ במנחות דמצותן משעת לישה ועריכה דאז מקדיש להו למנחה וא"כ מה בכך דנקצר באיסור הא חיטין ועשאן סולת הוי שינוי גמור וא"כ שוב ל"ש למפסל מצד נעבדה בה עבירה וכבר העיר בסברא זו הגאון מוהר"מ הורוויץ נ"י מפיעטרקאוו בת' ביכורי שלמה או"ח סי' ולא הרגיש בד' הר"מ ז"ל כאן שנראה לכאו' להיפוך:

אמנם נראה להעיר דהכא שאני כיון דחזינן דבאיסור חדש גלי קרא דלחם קלי וכרמל ל"ת ואמרינן בגמ' דצריכה דאי הוי כתיב קלי לא אתי' לחם משום שנשתנה וגלי קרא דל"מ שינוי להוציא מידי איסור חדש לענין אכילה ושוב מקשינן קצירה לאכילה דכמו דבאכילה גלי קרא דנשאר איסור חדש ואינו מועיל שינוי ה"ה נעבדה בה עבירה בקצירה אינה נפקעת אפי' אם נשתנה כיון דאכתי מונח עלי' איסור חדש ובאמת עיקר ד"ז דמקשינן זל"ז כבר ביארנו בח' לסוגי' דחזקי' להכריח מד' ירושלמי