כלי חמדה במדבר רמז

דזורק רק להתיר הבשר באכילה א"כ בעו"נ ליכא עצה ויקשה בעו"נ אם רגל האחרון בעצרת הגם דירושלמי מיירי בבכור מ"מ י"ל דרוצה לומר שיהי' א"ש בכל עניני ב"ת והבן ואכמ"ל בזה)

ומעתה נראה דז"ד בזבחים אבל במנחות כיון דאינו בידו כלל וצריך כהן לקמיצה שהוא תחילת עבודה וא"כ אינו בידו כלל ושוב אין שום סברא לומר כיון דבדיעבד יהי' כשר עובר על ב"ת כיון דלכתחילה אסור להקריב מה"ת

ותלמידי האברך החריף כ"ש מוה צבי הירשיל נ"י חתן יד"נ הגאב"ד מוויערושאוו נ"י הערנו לת' קשית השיורי קרבן דבאמת דבריו נכונים דבודאי אם הביא הקרבן בעצרת והכהנים לא הקריבו אותו ליכא ב"ת כיון דאיהו דידי' קעבד ועל הקרבה הוא אונס רק דכונת הירושלמי הוא אם לא הביא כלל בעצרת עובר על בל תאחר דאע"ג דהיום לאו זמן הקרבה הוא והי' ק"ל לירושלמי איך שייך בזה ב"ת כיון דבלא"ה לא יהי' מקריבין את הקרבן ביו"ט וע"ז תי' הירושלמי כיון דאם עבר והביא כשר שוב עובר על בל תאחר על שלא הביאו לעזרה כיון דיש בו שייכות הקרבה עכ"פ בדיעבד הנ"ל להביאו וכיון שלא הביאו עובר על בל תאחר אבל אם הביאו באמת נהי דלא מצי מקריב לי' ולא קרבו לי' אינו עובר בבל תאחר והסכים עמו חותנו הרב נ"י שיפה אמר בזה

ולענ"ד לא נהירא כיון דאפריש הקרבן בלא"ה כל היכא דאיתא בי גזא דרחמנא איתא א"כ הבאה זו א"מ ואינו מוריד וכ"ז שלא אקריב לא קיים נדרו ועובר על בל תאחר וברור הדבר דאם הביא הקרבן לכהן להקריב והכהן נתעצל ולא הקריבו עד שעברו ג"ר דעובר על בל תאחר דמוטל עליו לראות שיהי' קרב בזמנו וכ"ז שלא אקריב עובר משום בל תאחר דאפריש ולא אקריב ועי' במל"מ פי"ד ממעה"ק ה"ה מ"ש בזה וא"כ גם בעצרת א"נ דחשוב אונס מה שלא הקריבו ל"ש לומר דעובר על ב"ת משום שלא הביאו כיון דכל היכא דאיתא בי גזא דרחמנא איתא

ובאמת גם פירושי בירושלמי יש לדחות לפמ"ש דבמנחות ל"ש סברא זו א"כ יקשה איך שייך במנחות בל תאחר אם הי' רגל האחרון עצרת כיון דהוי אונס תמיד כנ"ל ויש להוסיף דבמנחות אפי' אם נקמצה מ"מ אסור להקטיר המנחה מבע"י דמלאכה דאורייתא אינו מותר מבעוד יום וא"כ ממילא המנחה פסולה דהקטרת הקומץ אינה כשירה אלא ביום וא"כ במנחות הוי אונס גמור ולא משכח"ל שיהי' קרב בשו"א אם לא בעבר והקטיר את הקומץ ביו"ט ואעפ"כ צ"ל דס"ל לירושלמי דעובר על בל תאחר ויש הרבה לבנות ולסתור בזה ואכ"מ

אמנם יהי' איך שיהי' דבר זה מבואר בירושלמי דהא דאמרינן בשתה"ל אם הביא כשר היינו הבאה גרידא ושוב מותר להקריב וא"כ ממילא הא דקתני במשנה דקודם לעומר אם הביא פסול הפירוש ג"כ על הקדש גרידא אפי' אם לא הקריבו עוד ג"כ פסול ושוב נפסל לגמרי אפי' להקריבו לאחר העומר ולכאו' טעמא בעי מאיזה טעם יהי' פסול להקריב לאחר העומר כיון דבשעת הקרבה הוא מותר לישראל ומה בכך דבשעת הקדש לא הי' ראוי ואין לומר דפסול מצד דחוי ז"א אחד דלא גרע ממחוס"ז דגלי רחמנא דאינו פוסל בו דיחוי ואפי' למ"ד בע"ח א"נ א"כ א"ר ממחוס"ז בזבחים למנחות מ"מ הא להלכה דיחוי מעיקרא לא הוי דחוי

ומלבד זה יפה השיב כבוד יד"נ הרב הנ"ל נ"י כיון דמנחות כ"ז שלא נתקדשו בכלי הוי רק קדושת דמים וא"ד בדמים וכבוד הרב הנ"ל רצה לומר דבאמת זה הפירוש אם הביא כשר היינו שהביאם בכלי שרת דא"נ דלא יקריב הרי יפסלו דכ"ש מקדשין ליפסל ולכן מקריבין לכתחילה אבל כ"ז שלא קידשם בכלי שרת