כלי חמדה במדבר רמו

דאם הקדיש המנחה שוב הוי בכלל הביא ומקריבין אותו אף לכתחילה קודם לשתה"ל וכן בעומר אם הקדישו קודם פסול ושוב אין עצה להקריב אחר הבאת העומר

ונראה לפשוט זה מד' הירושלמי המובא בר"ש ז"ל פ"ד דחלה משנה י' על הא דמבואר במשנה דאנשי הר צבועים הביאו ביכוריהם קודם לעצרת ולא קבלו מהם עיי"ש שהקשה בירושלמי למה לא קבלו הא אם הביא כשר וקשה מה קשי' הא לכתחילה אין מקריבין וא"כ הכ"נ לכתחילה אין מביאין לעזרה ולעשות הנחה לפני ד' שזה במקום הקרבה בכל הקרבנות ומבואר מזה דהירושלמי ס"ל דהא דאמרינן דאם הביא כשר היינו דאם הקדישן והביאן לעזרה קריבין לכתחילה

ולכאורה עלה בדעתי דרך פלפול דהירושלמי לשיטתו יש לו הכרח לפירוש זה דהא דמבואר במשנה דאם הביא כשר היינו בעבר והקדיש לבד כשר להקריב דא"נ דאפי' בעבר והקדיש קודם עצרת אין מקריבין את המנחה אלא לאחר עצרת יקשה הא עובר תמיד בעשה דרגל אחד שלא הביא המנחה קודם עצרת וא"ל כיון דאסור להקריב ל"ש העשה ז"א לפ"מ דמבואר בירושלמי פסחים ר"פ אלו דברים על מה דמבואר במשנה והקטר חלביו אלו עבר והביא שמא אינו כשר וכו' ועי' בפי' הפני משה דקאי על בל תאחר אם בדיעבד כשר אע"ג דלכתחילה אסור להקריבו עובר על בל תאחר א"כ ה"ה הכא מוכרחין אנו לפרש דאם הביא כשר היינו על ההקדש דליכא למימר דאפי' אם הקדיש המנחה אסור להקריבה עד לאחר עצרת כיון דיעבור על בל תאחר לחד מ"ד דברגל אחד עובר ולכ"ע בעשה כיון דבעצרת לא יוכל להקריב דאין נו"נ קריבין ביו"ט ולכן הכריח מזה הירושלמי דהפירוש דלא יביא היינו על ההקדש

לפ"ז נראה לענ"ד דאע"ג דהר"ם ז"ל פסק בביכורים אם עבר והביא ביכורים מניחין אותם עד עצרת ומקריבין אותם ה"ד ביכורים דאפשר להקריב אותם גם בעצרת דליכא בהו איסור מלאכה ולכן אין מקריבין אותם קודם לשתה"ל משא"כ מנחות ונסכים כיון דאסור להקריבם בעצרת כנ"ל שוב בעבר והביא מקריבין אותם לכתחילה קודם עצרת וכנראה מד' הירושלמי שם דדוקא ביכורים לא קבלו משום דהי' מסוים עיי"ש נראה מבואר דבכל מנחות אם הביא מקריבין אותם לכתחילה וי"ל דהוא מטעם הנ"ל מחשש ב"ת או עשה דרגל אחד

איברא דלקושטא דמילתא אין הסברא מסכמת לזה דבכה"ג יהי' בל תאחר כיון דאסור להקריב לכתחילה קודם לכן ופירש הירושלמי כיון דאם עבר והביא כשר איכא בל תאחר אפי' א"נ כפירוש הפני משה בפ' א"ד שם מ"מ נראה לחלק בין זבחים למנחות דהנה באמת הסברא קשה להבין דאיך אפ"ל דעובר על בל תאחר הלא הוא רוצה להקריב והכהן א"ר להקריב משום שהוא יו"ט א"כ אף א"נ דמה שהוא בידו באיסור ג"כ חשיב בידו ולאו בכלל אונס הוא מ"מ הא אינו בידו כלל

ועי' בשיורי קרבן פ"א דר"ה ה"א שדחה באמת פירוש הפנ"מ וכתב דלא קאי על ב"ת כלל אמנם בת' כתבנו די"ל עפ"מ דמבואר בביצה כ' ע"ב איבעית הגמ' למ"ד נו"נ א"ק ביו"ט עבר ושחט מה ופליגו רבה בר"ה ורבא אי זורק את הדם להתיר הבשר באכילה דוקא או דמותר לזרוק אפי' אם הוא רק להקטיר אימורים לערב עיי"ש

ומעתה י"ל כיון דשחיטה בזר כשירה שפיר קאמר הירושלמי דעובר על בל תאחר כיון דאם עבר והקריב כשר וזה הוא בידו ע"י שישחוט דאח"כ שוב יהי' הכהן זורק את הדם וא"כ ל"ח אונס כיון דבידו שיהי' קרב ביו"ט אע"ג דהוא בידו באיסור (ובזה י"ל דלכן הירושלמי בת' הראשון לא ניחא לי' בסברא זו ות' משום דהי' לו להביא קודם הרגל די"ל דס"ל כרבא