כלי חמדה במדבר רמג

ליתא להראשון הרי דאפי' באותו שבת אין לו צירף בהוצאה אלא דוקא באיתא לכל השיעור יחד א"כ מכ"ש דל"ש לומר דהוצאת השעיר דנעשה איברים איברים וליתא לעבירה לאחר השבת שיהי' נוגע החילול שבת גם לשבת שאחריו כיון דבשבת השני שוב ליתא למלאכה ובכה"ג אינן מצטרפין שבתות לחיובא ולכן מדייק רפרם שפיר דאין עו"ה ליוה"כ דאל"כ אין נפ"מ בין שבת ליוה"כ

ומעתה י"ל לפמ"ש הפרמ"ג לחדש די"ל דהא דאינו מצטרף אלא כשאיתא כל השיעור יחד בשעת גמר המלאכה ה"ד במלאכת הוצאה משום דהוצאה מלאכה גרועה היא משא"כ בשאר מלאכות אינו כן ומצטרף אפי' כי ליתא לח"ש קמא לפי"ז בבישול וכיו"ב לדעת הנו"ב והמנ"ח דחייב אפי' בשני שבתות אפי' בליתא לקמא חייב אם עשה מלאכה בשני שבתות בכל אחד ח"ש אע"ג דבשבת הב' ליתא לחצי המלאכה הראשונה א"כ ממילא ה"ה בעושה כל המלאכה בשבת זה נוגע החילול גם לשבתות הבאים ושוב א"ר מיוה"כ לשבת ולכן רק בהוצאה שו"ט בגמ' דאין נפ"מ בין יוה"כ לשבת וז"נ ובדרוש הארכתי בזה לבאר עפ"ז הא דפק"נ דוחה שבת מדכתיב ושמרו בנ"י לעשות את השבת חלל שבת אחד כדי שתשמור שבתות הרבה דזה ג"כ מה"ט ועי' במנחות מ"ח ע"א חטא בשביל שתזכה בשבת אמרינן ואכמ"ל יותר

ו) שם כ"ו וביום הבכורים בהקריבכם מנחה חדשה וגו' בספרי חדשה שתהא חדשה לכל המנחות וכו' מכאן אמרו אין מביא מנחת ביכורים ומנחת בהמה קודם לעומר ואם הביא פסול קודם לשתה"ל לא יביא ואם הביא כשר מה הפרש בין עומר לשתה"ל קודם לעומר אסור לגבוה ואסור להדיוט לפיכך אם קרבו לא יעלו קודם לשתה"ל אסור לגבוה ומותר להדיוט לפיכך אם קרבו יעלו עכ"ל הספרי מבואר מדברי הספרי דההפרש בין קודם לעומר לקודם לשתה"ל היינו אם קרבו שאז יעלו לרצון אבל לכתחילה לא יקריבם לגבוה אפי' אם הקדישם לגבוה והנה בת' שכתבתי לכ' ידי"נ הגאון החסיד מוהר"ש משה נ"י האב"ד דק"ק וויערושאוו פלפלתי הרבה בענינים אלה בבירור כמה ענינים בזה ע"כ אמרתי להציגה כאן כפ"מ שכתבתי אז בפנקס התשובות שלי

אחדשה"ט באה"ר מאוד נצטערתי בשמעי וכו' עתה הנני לשעשע קצת בד"ת המשמחין את הלב

(א) הנה כת"ה העיר הערה עצומה בד' הר"מ ז"ל פ"ז מתומ"ס הכ"א שכ' בזה"ל והקוצר קודם קצירת העומר אינו לוקה והקציר כשר ומרן ז"ל בכ"מ לא כתב מקורן של דברים וכת"ה תמה בתרתי דמ"ש דאינו לוקה מילתא דפשיטא כיון דהוא רק איסור הבא מכלל עשה ויותר יפלא מ"ש דהקציר כשר דנראה כונת דה"ק דכשר להקרבה וקשה דמהכ"ת שיהי' נפסל להקרבה וצידד כת"ה די"ל דפסול להקרבה מצד נעבדה בו עבירה כיון דנקצר באיסור והוי בכלל מצוה הב"ע וקמ"ל הר"מ ז"ל דכשר להקרבה וי"ל דכונת הר"מ דהוא כשר לעומר אע"ג דהיתה קצירה באיסורא זה תו"ד כת"ה

והנה מ"ש כת"ה שיהי' כשר לצורך עומר זה דחוק דמלבד דלענין עומר נראה פשוט דאפי' א"נ דבכה"ג נפסל מצד מצוה הב"ע מ"מ לענין עומר בודאי ל"ש לפסלו מטעם זה כיון דאם יקח אותו לעומר הרי לא נעבדה בו עבירה כלל דהי' זה ראשית קצירכם וכ"כ בזה בת' לכת"ה שיש לתלות הד' אי אזלינן בתר מחשבתו או בתר מעשיו אך יש לפלפל בזה א"נ דקצירת העומר צריך לשמה דוקא ובלא"ה לא מקרי קצירה לצורך עומר א"כ אפי' אם יקח קצירה זו לשם עומר אח"כ מ"מ לא קיים מצות קצירה אפי' אם הי' כדין שהי' נקצר בלילה ועבר בקצירה זו על העשה דראשית