כלי חמדה במדבר רמב

שרש"י ז"ל הבין דבר"ח אם ליתא בתשלומין ממילא דאינו קרב גם בחודש הבא אך א"כ צ"ע אמאי בשבת העתיק רש"י ז"ל לשון הספרי דסד"א דיהי' קרב בשבת הבאה ובאמת מוכרח כן דאל"כ אמאי דחי שבת)

ואם אמנם כי י"ל דא"ר מחגיגה שאינו מחובת השבת לכן שפיר אמרינן דלא דחי שבת כיון דא"נ דדוחה הרי איתא בתשלומין ולכן א"ד שבת כיון דאינו מחובת השבת משא"כ מוספי שבת אע"ג דאיתא בתשלומין מ"מ דוחה שבת כיון דהוא ממצות השבת וז"ב וכבר העיר הגאון בפנים יפות ז"ל על הא דמנחות דוחין את השבת בלישה ובהקרבה דהרי קיי"ל מנחתם ונסכיהם אפי' בלילה ואפי' לאחר כמה ימים א"כ יכול לקיים שניהם ואמאי דוחה שבת וע"כ כמו"ש משום דהוא ממצות השבת דוחה שבת אע"ג דאפשר לקיים ב' והא דבהקטרת אימורין נראה דא"ד שבת אלא משום שכבר דחתה שחיטה את השבת היינו משום דהקטרה אינה מעכבת ועיקר הקרבן הוא זריקת הדם משא"כ מה שהוא עיקר הקרבן והוא מחובת היום דוחה שבת אע"ג דאפשר לאחר השבת אך מ"מ צ"ע דנראה מרש"י ז"ל דאפי' א"נ דאינו בתשלומין מ"מ יהי' קרב בשבת הבאה

והנראה דמזה ראי' למש"כ בס' חמדת ישראל בקו"א לחלק הלאוין אות ח"י אות קטן ג' דבאמת כל השבתות אחת הן וראי' דמחלל שבת במזיד בח"ש בשבת זה ובח"ש בשבת הבא מצטרף לחיוב דבחילול שבת במזיד לא אמרינן שבתות כגופין ואינן מחלקין ומעתה שפיר י"ל דאע"ג דקרבנו של שבת א"ל תשלומין בחול אבל מ"מ יהי' קרב בשבת הבא כיון דכל השבתות אחת הן ולכן שפיר צריך קרא דלענין קרבנות של שבת אינו כן ואם עבר שבת ולא קרבו שוב אינן קרבין בשבת הבא ואין זה ענין כלל לתשלומין אמנם ז"ד בשבת דמשמים הוא דמקדשי לי' שפיר י"ל דאע"ג דאין תשלומין לקרבנותיו מ"מ יקריבו בשבת הבא דכל שבתות אחת הן אמנם יו"ט ור"ח דתלי' בב"ד ע"כ הטעם דא"ק אלא בר"ח הוא מצד דל"מ בהו תשלומין ומדוקדק לשון רש"י ז"ל וז"נ מאוד

ובדרוש לשבת שובה דהאי שתא אמרתי לת' בזה מה דקשה לי טובא בהא דשקלי וטרי בש"ס יומא (ד' ס"ו ע"ב) בהא דדרשינן עתי אפי' בשבת למה הילכתא ודייקינן מינה דאין עו"ה ליוה"כ וידוע סתירת הסוגיות ביומא ובכריתות בענין אי אמרינן שאני יוה"כ דמצותו בכך ואמאי לא מקשינן בש"ס על הא דדרשינן בתו"כ פ' אחרי פ"ו הלכה ט' ואת חלב החטאת יקטיר המזבחה. יקטיר אף בשבת. יקטיר אף בטומאה. וקשה למ"ל קרא דיקטיר אף בשבת והרי הקטרה אסור ביוה"כ לכ"ע ומה יענה רפרם דדייק מהא דעתי דאין עו"ה ליוה"כ דא"כ למה צריך קרא בהקטרה

ואמרתי לת' דהנה לכאו' יש לעי' בגוף הוכחת רפרם דאין עו"ה ליוה"כ דאל"כ למ"ל קרא דדוחה שבת דמ"ל יוה"כ מ"ל שבת וקשה לפי הנ"ל דס"ל לנו"ב ומנ"ח דמחלל שבת מצטרף לחיובא אף בהרבה שבתות א"כ מוכרח דמחלל שבת אין החילול רק בשבת זה אלא שפוגם החילול גם בשאר שבתות כיון דכל השבתות אחת הן ומצטרפין לחיובא משא"כ מצד חילול יוה"כ אינו כן ואינו מחלל אלא יוה"כ זה שאין צירף ליוה"כ עם יוה"כ אחר וגם לשבת אין לו צירף דשני קדושות הן כמבואר במשנה דכריתות (ד' י"ט ע"א) דאמרינן דמקצתו עשה היום ומקצתו עשה למחר וא"כ א"ר מדדוחה יוה"כ שידחה גם שבת דחילול שבת נוגע החילול גם בשבת שלאחר יוה"כ שאז שוב ליכא המצוה משא"כ חילול יוה"כ אינו נוגע אלא ליוה"כ וזה דחי' יוה"כ

אמנם י"ל עפ"מ דמבואר בגמ' הוציא חצי גרוגרת ואכלה וחזר והוציא אינו מצטרף כיון דבשעה דהוציא האחרון כבר