כלי חמדה במדבר רמ

להמשלח יהי' המעשה נפסל דהמשלח אינו בגדר אותה מעשה ואם הוא יעשה אותה יפסל ומטעם זה אינו בגדר מצי עביד בזה ל"מ מה שהוא שליח של אחר או מה דא"ל שותפות בגוי' דסוף כל סוף לא נוכל לומר דהוא שלוחו ג"כ דא"נ שש"א כמותו והמשלח עשה זאת הרי העבודה פסולה דזר שעשה עבודה ה"ה פסולה ולכן פשיטא להספרי ולש"ס דידן ביומא דכהנים רק שלוחי דרחמנא הם ואינם שלוחי דידן כלל מצד כל מילתא דאיהו ל"מ עביד וכשיעשה אותה יפסל א"כ ל"ש בזה לומר דמעשה השליח מתיחס להמשלח

ובזה א"ש ג"כ מה שהקשה הג' מוהרש"ק ז"ל בס' קנאת סופרים סי' ל"ג במכתבו לכבוד מורי הגאון מקאליש ז"ל הא כהנים המה שלוחים בשכר וא"כ מה בכך דאנו ל"מ עבד ועיי"ש שמתוך זה רוצה לומר שדוקא בק"צ דאין להם שכר כלל דהיינו בעולת צבור הוי שלוחי דרחמנא משא"כ בקרבנות יחיד דאפי' בעולות עכ"פ העור לכהנים שפיר המה שלוחי דידן מכח דבשליח בשכר ל"ש כל מילתא דאיהו ל"מ עביד ובמחכת"ה טעה בדבר משנה דהרי מבואר בזבחים ק"ג ע"א דאף בק"צ העור לכהנים וכן במותרות דאזלי לנדבת צבור פליגי שם וג"כ מסקינן דהעורות לכהנים וכ"פ הר"מ ז"ל בפ"ה מה' מעה"ק ואין בזה שום ספק

אמנם לדברינו א"ש דמה בכך דהם שלוחים בשכר מ"מ כיון דאם אנחנו נעשה העבודה הרי היא פסולה ל"ש לומר דהוי שלוחי דידן אך כ"ז א"נ דשש"א כמותו היינו דהמעשה מתיחס להמשלח כאילו המשלח עשאו משא"כ לשיטת הסוברים דשש"א כמותו היינו דהשליח נעשה כבעלים כמו"ש הריב"ש ז"ל להסביר הסברא דמ"ד א"ש נעשה עד דהו"ל כגופו ועי' בא"מ אהע"ז סי' ל"ה ס"ק א' בשם הריב"ש בת' בזה (והי' בהעלם. עין מכבוד יד"נ הגאון בס' לקח טוב כלל א' עיי"ש אות א') וא"כ א"א לומר דזה הפירוש דכ"מ דאיהו ל"מ עביד לא מצי משוי שליח דא"כ יפסל המעשה זה אינו דהשליח הוא כהן והוא יכול לעבוד עבודה וע"כ הפירוש דמצד דל"מ עביד אין בכחו לעשות שליח ע"ז הדבר ור' כהנא הוא תלמידו דרב וס"ל ג"כ דא"ש נעשה עד וא"כ שפיר י"ל דאם הוא שלוחא דרחמנא יכול להיות גם שלוחא דידן כמו"ש התוס' קידושין הנ"ל הכלל שענין זה תלוי בגדר ענין השליחות מה הוא

ועפ"ז דעת לנבון נקל לת' דעת בעל העיטור דס"ל דלהלכה ל"צ תשמרו גבי תמיד רק משום דהוא מסברא אמנם דעת הספרי נראה כדאמרן דס"ל דענין שליחות דהמעשה מתיחסת להמשלח ולכן היכא דפסולה בהמשלח לא מצי משוי שליח בשום אופן ולזאת ליכא למימר דכהנים שלוחי דידן וזה ג"כ שיטת סתמא דגמ' ביומא י"ט דאמרינן דהגירסא על דעתינו וע"ד ב"ד ויש עוד להרחיב הדיבור בזה ולבאר הרבה ענינים עפ"ז וכבר כתבנו בהרבה מקומות בענינים אילו ולא באנו בזה אלא לברר שורשן של דברים בענין שליחות הכהנים מפני שעוררתני לזה והי' זה שלום וברכה כאו"נ ונפש ידידך דודך הדו"ש

ודע שבענין זה יש לי עיון ברש"י תמורה (ד' ל"ב) שפירש בהא דאמר עולא דהמקדיש עולה לבדה"ב א"ב אלא עיכוב גזברין בלבד דהיינו שהגזברין חייבין לעמוד בשעת הקרבה דא"א שיהי' קרבנו של אדם קרב והוא אינו עומד ע"ג ועי' בתוס' שם אם כי מפרשים באופן אחר אבל נראה דבדין זה מודים דהגזברים הוו בעלים לענין זה שצריכין לעמוד ע"ג הקרבן

ואני תמה על עצמי איך אפ"ל כן כיון דאמרת דקרב עולה וברור הדבר דהוא עבור הבעלים הראשונים שהקדישו דהרי קיי"ל דמוכר עולתו לא עשה ולא כלום וא"כ איך שייכות לומר דההקדש הוי בעלים שהגזבר דהוא בעלים של הקדש יהי' צריך