כלי חמדה במדבר רלט

דכל שיצא מוציא וכתבנו מזה במק"א ואכמ"ל וא"כ לכאו' יפלא מה מקשינן ביומא על המשנה דאתה שלוחינו הא באמת בק"צ הוא שליח שלנו ג"כ וצ"ל דקושית הגמ' הוא הא זה מוכח דבקרבנות שאין הכהן שותף בהן אינו שליחא דידן רק שליחא דרחמנא מכח מא"מ וא"כ נהי דבק"צ דגם הוא יש לו שם בעלים יכול להיות שליח דידן ג"כ אבל ברור הדבר דבשביל מעלה זו שיש לו ג"כ שם בעלים לא נוכל לומר דאם קלקל ולא עשה שליחותינו יהי' המעשה בטל מצד שינוי בשליחות וזה מוכרח בפי' הגמ' דאל"כ בלא"ה קשה לפמש"כ התוס' קידושין כ"ג דמר"כ אינו מוכח אלא דאינו שליחא דידן בלחוד אבל לפי האמת דהם שלוחי דרחמנא י"ל דהוי שליחא דידן ג"כ וכיון דנעשים שלוחים למקום יכולים להיות גם שלוחינו אע"ג דאנן ל"מ עביד עיי"ש וא"כ מה מקשה הגמ' על הא דאתה שלוחינו וע"כ דקושית הגמ' היא כנ"ל כיון דהוא שליחו של מקום ג"כ אין הוא תלוי כלל בשליחותינו שנימא שאם לא עשה כמו שאנחנו רוצים יהי' השליחות בטל

ומעתה כ"ז דוקא לענין ביטול השליחות אם לא יעשה כדעתינו שפיר אמרינן כיון דגם הוא שותף או דהוא שליחא דרחמנא אינו תלוי בדעתינו אמנם לענין זה שיהי' צריכין הבעלים לעמוד ע"ג שפיר י"ל כיון דהוא שליחא דידן ג"כ לכן צריך שיהי' הבעלים עומדים ע"ג להודיע שהוא שלוחם ג"כ ול"צ קרא דתשמרו ולכן דוקא בקרבן יולדת דהוא קרבן יחיד שאין הכהן שותף בהקרבן וכן הוא קרבן אשה מוכרח רש"י להביא קרא דתשמרו לפמש"כ במק"א דאיבעיית הגמ' הני כהני שלוחי דרחמנא או שלוחי דידן לכאו' צ"ע דמהכ"ת נימא דשלוחי דידן הם כיון דאין אנחנו בגדר זה כלל להקריב קרבנות א"כ מהכ"ת נימא דהם שלוחינו

אמנם נראה דהענין הוא כיון דבאמת בשעת מתן תורה הי' כל ישראל ממלכת כהנים וכן הי' ראוי להיות לולא חטא העגל שנטלה הכהונה מהם במקדש אמנם בבמה נשארת עליהם קדושת כהונה ולכן שפיר א"ל דכל מילתא דאיהו ל"מ עביד שליח ל"מ משוי הו"ל למימר דהם שלוחינו ולכן אע"ג דמוכרח מכח האי כללא דהם שלוחי דרחמנא מ"מ גם שלוחי דידן הם ולפי"ז באשה דלא היתה בכלל ממלכת כהנים ופסולה בבמה כמושכ"ל בארוכה פשיטא דכהנים הם רק שלוחי דרחמנא ואינם בגדר שלוח' כלל לכן צריך קרא דתשמרו דאפי' במקום דל"ש שליחות צריך להיות עומד ע"ג הקרבן

אך כ"ז רק לפלפולא אמנם לקושטא דמילתא נלענ"ד בהסוגי' דיומא דפשיטא להש"ס דגם בק"צ הוי כהנים רק שלוחי דרחמנא מצד כ"מ דאיהו ל"מ עביד שליח נמי ל"מ משוי וכן הספרי דצריך קרא דתשמרו שהבעלים יעמדו ע"ג בשעת הקרבת התמידין ע"כ דס"ל דלא נוכל לומר דכהנים הם שלוחי דידן בשו"א אע"ג דהם שותפים והם שלוחי דרחמנא ושלוחי הכהנים ג"כ דכ"ז צריך שיועיל שיהי' שלוחים דכל ישראל ג"כ אע"ג דאנן ל"מ עביד מ"מ שייך בזה כ"מ דאיהו לא מצי עביד

וביאור הענין דיש שני מיני מילתא דאיהו ל"מ עביד א) מה שא"י לעשות בעצם כגון בנזיר. י"ב ע"ב דא"א עתה לעשות שליח יען שהדבר אין לו עוד עתה חלות וא"א לעשותה וכן הא דב"ק קי"ד אם הי' כהן חולה או זקן להסוברים דגם זה בגדר איהו ל"מ עביד וכן בעובדא דתה"ד שעושות שליח בשעה שהוא קמח להפריש חלה מהעיסה בכל אלו שפיר י"ל דאם א"ל שותפות או דנעשה שליח גם לאחר חל השלוחות גם לזה כיון דבעידן עשיית השליחות אם ניחס המעשה להמשלח הוי מעשה מעלי' רק דאמרינן דלא הי' יכול לעשות שליח ע"ז אמרינן דבכה"ג חל השליחות משא"כ אם ניחס פעולת השליח